הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו". בפס' זה אנו רואים שאברהם אבינו מלמדנו שהחינוך הנו מלאכה החשובה ביותר המוטלת על האדם בחיי העולם הזה. בזוהר על הפס' כת' שהזכות הגדולה ביותר שיכולה לעמוד לו לאדם לאחר מאה ועשרים מול המקטרגים, היא זכות חינוך הילדים לתורה ויראת שמים. אדם יכול לעשות מעשים טובים, להתמסר לחסד באופן מופלא, ללמוד תורה בהתמדה עצומה. אבל כל זה לא יעמוד לו ביום הדין אם לא חינך את ילדיו על ברכי התורה והמצוות, אם לא הצליח להעביר לבניו את דרך התורה . החינוך הראוי הוא גולת הכותרת.
לאור הדברים נוכל להבין את מעלתם העצומה של המחנכים בדור כפי שאומר הזוהר הקדוש בפר' לך לך "אמר רבי תנחום : בוא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שבשבילה זוכה האדם לחיי העולם הבא, וכל המלמד תורה לאחרים, יותר מכולם. בוא וראה מה כתיב כאן "ואם אקח מכל אשר לך" – אותם הרשעים הראויים לך, "בלעדי רק אשר אכלו הנערים" – חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות, ששכרם כפול. דאמר ר' יצחק: המלמד תורה לתינוקות – דירתו עם השכינה… ואמר: "רק אשר אכלו הנערים" – חוץ מאותם אשר למדו לנערים תורה, "וחלק האנשים אשר הלכו אתי" באותו העולם, תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך, אע"פ שראויים לעונש"
הדברים מבהילים כל רעיון ונותנים למחנכים כח עצום. הזוהר אומר לנו כאן שהמלמדים תורה לילדי ישראל ינצלו מגיהנום, "אע"פ שראויים להענש" . ננסה לתאר לעצמנו במה מדובר, מגיע לשמים יהודי ומתייצב לפני בית דין של מעלה, פוסקים את דינו לגן עדן, אך תחילה עליו להזדכך מעט ביסורים בגלל חטאים שנכשל בהם. כשהוא מוקף במלאכי חבלה נלקח היהודי לגיהנום, אך לפתע נעצר המסע בשל מחסום שבדרך. לפני השערים ממתין אברהם אבינו, דמותו ממלאת את הפתח, והוא אינו מניח למלאכי החבלה להכניסו פנימה!! מדוע?? כי יהודי זה היה מלמד תינוקות. אברהם אבינו ע"ה יעמוד ויגונן עליו מפני השטן, מכיוון שהוא ממשיך דרכו, המצווה את בניו אחריו לשמור דרך ה' .
כמה עלינו להתפעל מהבטחה מרעישה זו!!!
וכך כתב הרב וואזנר זצ"ל שמלמד החושב או מרגיש כי תפקידו מקצועי בלבד, כפקיד בנק, הרי הוא בכלל עושי מלאכת ה' רמיה. להיות "מלמד" פירושו למלא תפקיד נעלה ונשגב של העמדת הדורות הבאים בעם ישראל, תפקיד אותו יש למלא בחרדת קודש
מסופר שפעם הגיעו לדין תורה אצל הגרש"ז אוירעבך נהג הסעות והמלווה בויכוח על מי מוטל התפקיד לפתוח את הדלת ולהעלות את הילדים הקטנים אל הטנדר… הגרש"ז חייך וענה להם הרי כל ילד הלומד תורה הוא ספר תורה קטן, וא"כ המכונית המסיעה היא בגדר "ארון קודש" וממילא פתיחת הדלת הרי היא כ"פתיחת הארון" וזה ממש "הוצאה והכנסה" ומעולם לא נתקלתי בבית כנסת בשני אנשים שדנים למה דווקא הוא זכה לפתוח הארון ולא חברו….. כמובן שהויכוח נמשך… אך בצורה הפוכה כל אחד רצה לזכות בכבוד הגדול של פתיחת הדלת לספרי התורה הקטנים…!!!!
הדברים הללו צריכים להחרט על ליבו של כל מחנך ולשננה תמיד, התפקיד הוא קדוש ונשגב, כי הם אלו המעבירים את התורה הקדושה הלאה לדורות הבאים, בזכותם ממשיך עם ישראל לשאת את מורשתו לנצח, ושכרם לעתיד לבוא מי יוכל לשער!!!!
אשרינו!!! אשרינו !!! אשרינו !!!
**
שני מכניסי אורחים נזכרים בפרשה ,אברהם ולוט ואף הלשונות בשניהם דומים, אצל אברהם "וירא וירץ לקראתם" ואצל לוט "וירא וירץ לקראתם" אצל אברהם "ויקח חמאה וחלב וכו' ואצל לוט "ויעש להם משתה וכו' .
ולכאורה אם מעשי שניהם שווים מדוע מייחסים מידת הכנסת אורחים רק לאברהם אבינו??? מחדש ה"בית הלוי" יסוד חשוב אצל לוט הם נראו אליו כ"מלאכים" כאנשים חשובים -"ממשפחות טובות ומיוחסות" לא פלא שכיבדם מאוד . אבל אצל אברהם נראו כאנשים פשוטים "כסבור שהם ערביים" ובכל זאת הוא רץ לקראתם.זוהי מידת הכנסת אורחים אמיתית.
ולעניינינו בחינוך חייבים לחנך את כולם בשווה ולתת יחס טוב והוגן לכל תלמיד לא רק לבן של… ולבנש"ק אלא גם למשפחות הפשוטות – "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" כי אנו לא יודעים מי נועד לגדולה וגם מצד האחריות על כל נשמה .
ואדרבה דווקא בתלמיד שהכי קשה ובו צריך מסירות נפש מיוחדת בזה המחנך נמדד ובזה קונה את עולמו. שהרי ידוע השאלה אברהם הצטיין במידת החסד "ויטע אשל בבאר שבע" ושם החזיר המונים לאבינו שבשמיים במשך עשרות שנים וזה מוזכר רק ברמז בפסוק אחד ואילו ביאת המלאכים שזה מאורע חד פעמי מפורט באריכות רבה וכל פעולה שעשה נזכרת כזכות לדורות (זכו למן, לעמוד ענן, לבאר) ??
וההסבר ערך המעשה נמדד כערך המאמץ והטרחה שהושקעו בה . שכאן אירע בזמן חוליו –ביום הג' למילתו וכל פעולה נעשתה מתוך יגיעה והתמצאות רבה ועל כך ערכה רב וחביבה לפני הקב"ה וה"ה בעניינינו השכר הגדול נמצא דווקא בתלמידים האלו שאנו מוסרים את הנפש עליהם שיקבלו חינוך כראוי.