הרב משה בירנבוים"ואת הנפש אשר עשו בחרן"
מפסוק זה למדו חז"ל בסנהדרין צ"ט את האימרה הידועה "כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו" ולכא' מדוע השתמשו חז"ל דווקא בביטוי זה??
שהקב"ה החליט לברוא את האדם ג"כ משתמש בביטוי "נעשה אדם" – שהרי האדם בלידתו אינו שלם מצד עצמו כמו שנא' " ועיר פרא אדם יולד". אם ירדוף אחרי הבלי העולם "כסוס כפרד אין הבין" אז הרי "נמשל כבמהות נדמו" ותפקידו לעבוד שנים בתיקון מידותיו ולממש את היכולות הטמונות בו ואז יקרא "טוב" (שהרי ביצירתו לא כת' כי טוב) ועפ"ז ביאר ה"ישמח משה" שמשום הכי אמר הקב"ה "נעשה אדם" לשון רבים – שאומר לאדם אני ואתה נעשה יחד את "האדם" שבקרבך. אני בראתי את התשתית, היכולות ומכאן ואילך אתה תמשיך להשלים כדי לבוא לדרגת אדם.
כמובן שילד לבד לא יכול להגיע לכך וזה התפקיד של ההורים והמחנכים לעזור לו להגיע לשלמות האדם. ונפלא ביותר שאם באמת הם עוזרים לו הם נעשים שותפים במעשה בראשית ולכך השתמשו דווקא בביטוי "כאלו עשאו"
אך יותר מזה. זכיתי לשמוע הסבר נפלא על כך ממורינו ורבינו ראש ישיבת "מאור התלמוד" הרב אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א על פי הסיפור בגמ' נדרים מ"א שרבי הסביר 13 אופנים בביאור משנה, וכשחלה רבי, נשכחו ממנו הדברים, ובא רבי חייא והחזיר לו רק 6 מהדרכים בלימוד המשנה ו-7 הנותרים לא ידע גם הוא. ורבי הצטער על כך מאוד. היה בשכנותו כובס אחד (ההוא קצרא) שאמר שהוא זוכר את הפירושים בעל פה ולימד את הדברים לר' חייא, ורבי חייא לימדם את רבי. אמר רבי לאותו כובס "אתה עשית אותי ואת חייא" והרא"ש שם מפרש שכוונתו לגמרא שלנו "כל המלמד חברו תורה כאילו עשאו"
"לעשות דבר" פירושו שהדבר לא נמצא ואינו קיים, והעושה יצר דבר מחודש.
אנחנו מבינים שכל זה שייך במי שמלמד בן חבירו תורה, ובלעדיו היה הבן הזה בור ועם הארץ והיה גדל כבהמה (כדברי המהרש"א שם) והוא עשה ממנו אדם שזה כביכול עשיה מחודשת.
אבל כאן רואים שרבינו הקדוש מחשיב את תוספת ההשגה וההבנה שהיתה לו ע"י הכובס – כאילו נעשה ע"י זה כעת אדם וכאילו עשאו עכשיו מחדש. למדנו מדברי הגמ' כי כל תוספת שמחנך או רב מוסיף בידיעה והבנת התורה זה מרומם אותו למצב אחר.