הרב אליהו פורטנויעל אנשי סדום נאמר "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" [י"ג, י"ג]. ולכאורה צריך להבין, מה הכוונה בתוספת של המילה "מאד". ושמעתי לבאר ע"פ המשנה באבות שאומרת "מאד מאד הוי שפל רוח" [ד', ד'], וצריך להבין למה כתוב מאד מאד. אלא, לפעמים יש לאדם שתי אפשרויות להתגאות במעשים טובים שהוא עושה, או שהוא לומד הרבה תורה או שהוא נותן הרבה צדקה. ה"מאד" הראשון הוא ר"ת מימינו אש דת למו, ה"מאד" השני הוא ר"ת משכיל אל דל – מאד מאד הוי שפל רוח, שאפילו אם יש לך גם את המאד הזה וגם את המאד השני, הוי שפל רוח ואל תתגאה.
וזה מה שכתוב בפסוק "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד", והתורה מסבירה במה הם היו רעים וחטאים לה' – הם היו רעים וחטאים לה' במאד השני שזה הכסף. איך יודעים זאת, מפני שכתוב "בכל מאודך" והכוונה היא לממון (כמבואר בגמרא בברכות נ"ד.]). ואיך זה בא לידי ביטוי שהיו חטאים לה' במאד השני – משכיל אל דל, ע"י שהם לא נתנו צדקה, וכמבואר בחז"ל [סנהדרין ק"ט:] שאנשי סדום רצו להראות שהם נותנים צדקה, אבל מצד שני הם לא רצו להפסיד את כספם. לכן כל עני שהגיע לבקש צדקה, היו נותנים לו רק מטבעות של כסף, והתנו ביניהם שלא יתנו אוכל לעני, וכל אחד היה רושם את שמו על המטבע, ובסוף העני היה מת ברעב וכל אחד היה לוקח בחזרה את המטבע שהוא נתן לעני.
ואם מניעת הצדקה גרמה לתורה לכתוב על אנשי סדום שהם היו "רעים וחטאים לה' מאד", עלינו ללמוד מכך את חשיבות ומעלת הצדקה, שככל שאדם ירבה בצדקה, הן בממונו והן בגופו, יוכל להיחשב שהוא אוהב את ה' בצורה טובה מאד.