תחבורה ציבורית בשבת

בחודשים האחרונים קמים עזי מצח וזבי חוטם המבקשים, בחסות "הנאורות" ובחסות ה"חופש" להקים קווי אוטובוס בשבת לטובת "הציבור הרחב". הציבור הרחב זהו אותו הציבור שלו שייך "המרחב הציבורי", ממנו מודרים החרדים והדתיים בהינף יד של פסיקת שופט. שגם הוא "נאור". הם אינם מודרים בשלטי "אין כניסה" וגם לא נחקק שום חוק שאוסר על החרדי להגיע לבית התפילה או למקומות "ציבוריים" אחרים, אלא שההדרה הזו (המילה שהם עצמם כ"כ אוהבים להשתמש בה) נעשית בצורה מנומסת, מעונבת. אותה שיטה שהייתה נהוגה גם מצד האנטישמים באירופה ערב המלחמה – לא דיברו בכוח, דיברו ביופי. השנאה הייתה עטופה בהסברים ביולוגים, שכלתניים, תרבותיים ורגשיים. היא הייתה עטופה בצדק, אותו הצדק שהוביל את השופט מזוז לקבוע שאישה חרדית אינה יודעת מה טוב עבורה, כיוון שהיא "שבויה" בתרבות הזו. אותו הצדק שמוביל את השופט להודיע שנשים חרדיות אינן יכולות לקבוע לעצמן שטוב להן הפרדה בהופעה כי הן "שבויות בתרבותן".

זהו היסוד של התחבורה הציבורית בשבת. לא באמת זקוקים לתחבורה הזו, ואם זקוקים לה אפשר לפתור זאת בצורה פשוטה, מה גם שהיום עובדות בחלק מרחבי הערים מוניות שירות בתדירות נורמטיבית. "הצורך" בתחבורה ציבורית הוא בכלל לא ממשי, אלא הוא נועד כדי לקבוע עוד השלמת "ניצחון" חילוני במחיקת הסטטוס-קוו במדינת ישראל. אותו סטטוס-קוו שנחרט בדם בשנות הארבעים מחד ובשנות השבעים מנגד. בעשרים השנים האחרונות היחידים שמנסים לקעקע את הסטטוס-קוו הזה הם החילונים. אבל נראה מה יקרה כשהחרדים יבקשו לקעקע אותו. שומו שמיים.

המטרה של התחבורה הציבורית בשבת היא בעצם קדקוד המאבק על צביון המדינה – האם תהיה זו מדינה ליברלית חילונית "ככל העמים" או מדינה יהודית. האם המרחב הציבורי שכ"כ יקר לחילונים הוא רק של החילונים או שיש גם מקום למרחב הציבורי של הדתיים. רצונם של ארגוני השמאל הקיצוני שפועלים בחסות כספי הרפורמים והמשיחיים בארה"ב היא לשנות את פני החברה. הארגון העיקרי – "הקרן החדשה לישראל" מצהיר בצורה ברורה שרצונו הוא שינוי חברתי בישראל החל משינוי פוליטי ("רק לא ביבי") והמשך בשינוי חברתי-כלכלי. לא אופתע אם אדע שליברמן מאוים ב"תיק סתרים" שיכול להכניס אותו לכלא אם ישתף פעולה עם החרדים – ולכן הוא פתאום כ"כ פועל נגד חרדים. הרי החרדים היו בני בריתו שנים ארוכות.

אלו שמתיימרים לייצג את החילונים, כמו "שדולת הנשים" שגם היא מופעלת כל-כולה בחסות ארגוני השמאל הקיצוני – פועלים באופן פטרוני כלפי הציבור החרדי והדתי מתוך מחשבה שדרך החיים שלנו, הדתיים, היא מיושנת, מפגרת ופרימיטיבית. זו מחשבה אמיתית שלהם. הם באמת מרגישים שאנחנו "שם מאחורה". הם תמיד חשו כך. התנועה הציונית כמו גם התנועה הרפורמית נאבקו שנים כנגד החרדים מתוך מחשבה ש"אנחנו יודעים מה נכון עבורכם". החשיבה של תרבות אחת עדיפה על תרבות אחרת ומניעת התרבות השנייה לקדם את הזהות שלה – היא אנטי-דמוקרטית בעליל.

אבל יש לדעת שהסיבה היחידה שחלקים זוטרים, אבל רעשניים מאוד, בחברה החילונית מתעוררים כעת כנגד השבת ובמטרה לדרוס אותה בשלל חוקים עירוניים וכו' היא מאוד פשוטה – היא בגללנו.

אנחנו אלו שמסייעים לכך. כאשר אנחנו קונים בחנות שמחללת שבת – אנחנו אלו שמעודדים את החנות לחלל שבת. כאשר אנחנו לא "עושים חושבים" לרגע ומיד כאשר צריכים דבר מה "קופצים" לבילו סנטר לקנות – אנחנו כלל לא מבינים שרמיסת השבת שלנו – היא-היא המנוע לדריסת השבת של החילונים.

ברוך השם רוב מוחלט של החנויות והעסקים ברחובות לא פועלים בשבת. אי אפשר לדעת אם הדבר מתרחש מתוך מציאות בה כך נהוג או מתוך רצון לשמור על הסטטוס-קוו. גם לא ברור האם העירייה תפעיל בכלל מפקחים כדי לאכוף את סגירת העסקים. עובדה שבמקומות מסומים העירייה אינה מבצעת אכיפה כזו.

אבל ביום שבו יתחילו גם עסקים קטנים לפתוח בשבת – ייתכן ויהיה מדובר במגיפה אדירה. והיכן אנחנו נהיה, הציבור החרדי והדתי? האם נרכוש בחנות כזו או נבקש לדעת שחנות זו "כשרה" – שאינה פתוחה בשבת?

הציבור החילוני ברובו אינו נצרך לתחבורה ציבורית בשבת. האוטובוסים שהעיריות השונות החלו להפעיל נוסעים ריקים רוב הזמן. הפטרונים מהצד החילוני מנסים להסביר לנו שאנחנו פרימיטיביים ומיושנים ועלינו להתקדם. לכן הם מסבירים לנו שלחיות בהפרדה בין גברים לנשים זה מיושן, שנישואין עפ"י הדת זה פרימיטיבי, ששמירת מצוות זה דבר ששייך לדורות הקודמים וראוי להשתכלל.

"העולם מתקדם" הם מסבירים, אבל מסרבים להסתכל ולו לשנייה באמת ובתמים ולראות כיצד הנוער שלהם נראה לעומת הנוער שלנו (זוהמה לעומת טהרה). כיצד השפה שלהם נשמעת לעומת השפה שלנו (רצופת גסות מול זכוּת). כיצד הנוער שלהם מתנהג לעומת שלנו (ברבריות וגסות רוח מול ענווה וצניעות). מיהי באמת התרבות הנקייה והיפה יותר ומי פחות.

וכך נראית בדיוק פטרנות וכמו בגולה בתקופה האנטישמית – לא באמצעות מקלות ורובים, אלא באמצעות עורכי דין, שופטים, פוליטיקאים, סופרים, "אנשי רוח" וכך הלאה.