והצנע לכת

בלעם רצה לנצל את כוחו המילולי ולקלל את בני ישראל, אולם בניגוד לרצונו, יצאו מפיו ברכות במקום קללות. בלעם מסתכל על הראשית של העם, והוא צופה את העתיד – "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (שם).

בלעם מסתכל מתוך פרספקטיבה רחבה, והוא "מצביע" על הבדל יסודי בין עם ישראל לשאר אומות העולם. עתידו של עם ישראל אינו תלוי בנתונים פיזיים שהצלחת שאר העמים תלויה בהם. הוא שוכן לבדו ומתקיים גם ללא צבא משלו וללא מדינה ושפה משלו. זו הסיבה שהוא גם לא נעלם מההיסטוריה כשאר העמים שנכנעו להיסטוריה ונמחקו מהתודעה. ישראל הם "לבדד" מכל הבחינות. יש להם כללים משלהם.

ה"לבדד" של עם ישראל אינו נובע מתוך תחושת איבה או התמרמרות כלפי שאר אומות העולם, אלא מתוך קורת רוח וסיפוק עצמי. טוב להם מאוד עם מה שיש להם, לא חסר להם כלום. יש להם ייעוד ומטרה והם התברכו בכל הכלים והאמצעים להשיג את מטרתם.

בלעם מזהה, שמציאות ה"לבדד" היא סוד הישרדותו של עם ישראל. מסתבר שגם ה"לבדד" של כל יחיד ויחיד יכול להיות סוד הצלחתו.

התפתחות והתקדמות הטכנולוגיה, עלולה לאבד לאדם את עוצמת החוויה האישית והפנימית שלו. ניתן דוגמא. בימים עברו, כשאנשים טיילו בחיק הטבע הם נהנו מיופי הטבע, התבשמו מיופי הבריאה, התרגשו והתפעלו. כשהמצלמות החלו להיות זולות והיו ברשות כל אחד, האנשים עסקו בעיקר בלצלם ולהנציח, ופחות בחוויית היופי עצמו. מאז שהמצלמות התקדמו לדיגיטליות והפסיקו לפתח "פילם", הבעיה התעצמה הרבה יותר, משום שאנשים מצלמים ללא חשבון וחיסכון. ככול שהטכנולוגיה מתפתחת, הבעיה הולכת ומחריפה משום אנשים מסתובבים עם טלפונים בעלי מצלמה מובנית, ומיד עם הצילום הם משתפים את התמונות עם כל חבריהם. אנשים רבים אינם מסוגלים ליהנות מהחוויה אם הם לא משתפים מיד את חבריהם. 

לכל אדם יש עולם פנימי עשיר ופורה ועליו לזהות אותו. בעומק העניין, אלו דבריו של מיכה הנביא בהפטרה לפרשתנו: "והצנע לכת עם אלוקיך". נבאר:

כשאנו שומעים את המילה "צניעות", האסוציאציה הראשונה שעולה לנו היא נושא הלבוש. הלבוש הוא רק פרט בתוך עולם הצניעות, אולם המושג לכשעצמו הוא מונח רחב שמקיף את כל ההוויה.

צניעות פירושה חיים בכיוון פנימי. שלמה המלך אומר: "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה" (משלי יא). רבינו יונה בספרו מבאר: "והצניעות גורמת חכמה לבעליה, כי היא מידת החכמים, אשר בה יכנו את החכמים… כי ישמעו ויקשיבו ולא יתאוו לגלות ליבם". ניתן דוגמא מעולם הצומח. אדם שותל גרעין באדמה כדי לגדל ממנו אילן, כל אחד מבין שהגרעין זקוק לזמן כדי שייקלט וישריש את עצמו באדמה. אם נוציא את הגרעין מדי יום כדי לבדוק מה מצבו – הוא לא יצליח להיקלט באדמה. כך הוא האדם. אם אדם רוצה לפתח רעיון מסוים או לפתור תרגיל מסובך, הוא מוכרח להתרכז בתוך עצמו כדי לבחון את הדבר מכל צדדיו, עד שהרעיון יבשיל.

החכמים האמתיים, שומעים את הדבר, יורדים למעמקים וממתינים שהרעיון יחדור אליהם וייקלט במוחם. רק לאחר שהחכמה הושרשה, הם מוציאים אותה החוצה. זו כוונת שלמה "ואת צנועים חכמה". "צנועים" הם סוג האנשים שלא ממהרים לגלות כל דבר, אלא קודם הם "מבשלים" את הרעיון במוחם ורק אז מוציאים אותו החוצה.

כשם שזה כך בעולם הגשמי, כך גם בעולם הרוחני. אם אדם רוצה להצליח הוא חייב צניעות. הוא מוכרח לחיות את חייו בכיוון פנימי, לחשוב עם עצמו מה באמת טוב לו ולא לחשבן כל הזמן את הסביבה והחברים. כמובן – אין כוונת הדברים להיות אנכי ולחשוב רק על עצמו, אלא על האדם לעשות דברים לא רק מתוך מחשבה של מישהו רואה אותי, מישהו מסתכל עלי, או מחשבות כמו איך החברה תקבל את זה.

על כל אדם להיות "צנוע" לפחות מספר דקות מדי יום, בהם הוא נמצא לבד אל מול עצמו, הוא לא מתעניין בחדשות ובמה שקורה בחוץ, הוא מתייחד עם העולם העשיר של עצמו. רק כך הוא יוכל להגיע להישגים.

זו כוונת מיכה "והצנע לכת עם אלוקיך", כשאדם חי בכיוון פנימי, הוא מצליח להגיע אל האמת.

ל"והצנע לכת" יש ערך מוסף. נקודת המבחן של האדם היא לא כשכולם רואים אותו, אלא כשהוא בצנעה ובסתר. משום שכשאדם עושה דברים בפרהסיה ובציבור, גם כשהוא עושה מעשה טוב, יתכן ויש לו טובת הנאה עצמית – אנשים מסתכלים, מעריכים ומכבדים, כך שלא ברור שהמעשה שהוא עושה באמת נובע מתוך עצמו. רק כשאדם "שוכן לבדד", הוא מסוגל לבחון את עצמו היכן הוא עומד.

תכונה זו של "והצנע לכת" – החשובה כל כך לאדם הפרטי בחייו האישיים, היא תכונת ה"הן עם לבדד ישכון" שבלעם הצליח לזהות אצל עם ישראל. לעם ישראל יש עולם פנימי עשיר ביותר, הוא לא זקוק לעזרה מבחוץ. זהו סוד קיומו של העם, וזהו סוד קיומו של הפרט.