הרב אליהו פורטנויהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
בכל פעם אחרי שבלעם מברך את עם ישראל, כועס עליו בלק ובלעם "מתנצל" על כך. כך קרה בפעם הראשונה "ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לקב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך" [כ"ג, י"א], ובלעם עונה לו "הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר" [שם, י"ב]. וכן בפעם השניה: "ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו" [שם, כ"ה], ואומר לו בלעם "הלא דיברתי אליך לאמר כל אשר ידבר ה' אותו אעשה" [שם, כ"ו]. ובפעם השלישית כבר התגובה יותר חריפה: "ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים וגו'" [כ"ד, י'], ובלעם מסביר את עצמו שוב "הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דיברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מליבי אשר ידבר ה' אותו אדבר" [שם, י"ב-י"ג].
ולכאורה צריך באמת להבין את כעסו של בלק, שהרי באמת כבר בפגישתם הראשונה אמר לו בלעם "הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלוקים בפי אותו אדבר" [כ"ב, כ"ח], א"כ הוא כבר הודיע לו שהוא הולך לומר דברים שהקב"ה ישים בפיו, ומה מקום לכעסו של בלק.
ואולי אפשר לבאר, שאמנם בלעם הודיע זאת לבלק ובלק שמע זאת, אך מכיון שבלק הביא את בלעם במטרה אחת – לקלל את עם ישראל, אם כן הוא לא ייחס חשיבות למה שבלעם אמר לו, ומבחינתו כאילו בלעם לא אמר לו כזה דבר, שהרי הוא שכר אותו בשביל לקלל. וממילא, ברגע שבלעם מתחיל לשנות דברים ממה שבלק תכנן לעשות, בלק כועס עליו פעם אחר פעם.
ומכאן עלינו ללמוד מוסר השכל גדול, שלפעמים הקב"ה מביא על האדם דברים קטנים בשביל לרמז לו לחזור בתשובה, וחלילה אם האדם לא שם לה לדברים אלו ומעדיף להתעלם מרמזים דקים, מביא עליו הקב"ה דברים יותר גדולים, ואז האדם לא מבין מדוע עשה לי ה' זאת. אם האדם יקשיב כבר בהתחלה למה שהקב"ה אומר לו, הוא לא יצטרך להתלונן לבסוף על דברים קשים וכואבים שקורים לו.