חינוך לחיים – פרשת שלח

להתחיל ברגל ימין –"ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה"

כבר כאשר הילד בעריסה , תכוון להרים אותו תרומה לה'. ומיד כשאתה מוציא אותו מתוך העריסה…, זה יהיה מתוך שמחה ותענוג . וכאשר אתה מתחיל ללמד אותו צריך שיהא מתוך שמחה ועונג . ובכל הצלחה תראה לו עד כמה אתה מרוצה ושבע רצון ממנו . תעודד ותמריץ אותו על כך וזה יגרום לו לחשק להמשיך בהצלחה. כל אחד ובוודאי ילד רוצה לקבל מילות עידוד ורוצה שיהיו מרוצים ממנו. וזה יגרום לחדוות היצירה , למוטיבציה ולעשייה עד אין סוף.

אם כך מכוונים אותו מתחילה "ראשית עריסותיכם" בדרך כלל כך יהא ההמשך.

הורים ומחנכים הם האחראים לכך שהילד יתחיל ברגל ימין  ומספרים על צדיק אחד שאמר שהרבי הכי טוב שלו זה הרבי שלימד אותו א"ב . אם ההתחלה טובה – גם ההמשך יהא טוב .

וצריך להדגיש ולהזכיר לו דברי כלב בן יפונה "עלה נעלה"- "אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו". ובא ללמדנו כי ביד האדם להעפיל למדרגות גבוהות ביותר אך בתנאי שילך צעד אחר צעד , כי א"א  לעלות בפעם אחת עד שמי השמים . מה יעשה?? יחשיב כל פעולה קטנה. וזה ילמד מעליה בסולם – שעולים עליו מדרגה אחר מדרגה עד ש"בוא יבוא ברינה" למעלה למעלה.

**

"היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ …" – "היש בה עץ" אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו רש"י. שאל הרה"ק רבי יואל מסאטמר זי"ע אם אמנם – "היש בה עץ" הכוונה לתור ולבדוק אם יש בה אדם כשר, מה איפוא עניינו של המשך הפסוק: "ולקחתם מפרי הארץ"? זאת ועוד, כיצד ניתן להטיל עליהם לבדוק אם יש בה אדם כשר, שהרי זהו ענין המסור ללב, שפעמים כלפי חוץ ייראה האדם ככשר, אולם לא בהכרח שתוכו כברו, ומנין איפוא ידעו מי הוא זה אשר בכוחו להגן עליהם בזכותו? אלא ההסבר הוא כך והוא יסוד גדול! שנתן – בידם אות וסימן מובהק להכיר בטיבו של אדם. כי מהותו האמיתית של אדם ניכרת על פי התנהגותם של "פירותיו", דהיינו בניו ותלמידיו, אם הולכים הם בדרך הישר, אות הוא שכשר הוא, אך אם אין הם הולכים בדרך ה', סימן שאין תוכו כברו, ואך כלפי חוץ נראה כצדיק. וזה שאמר הכתוב: "היש בה עץ אם אין" שיראו אם יש בה צדיק שיגן עליה – בזכותו. וכיצד תדעו זאת "ולקחתם מפרי הארץ" צאו וראו את הנהגתם של בניו ותלמידיו, וכך תדעו אם כשר הוא באמת…

ילדים קולטים טוב מאוד מה חשוב בעיני ההורים שלהם ומה פחות וכדברי הגמ' במסכת שבת כ"ג "דרחים רבנן- הוו ליה בנין רבנן" שמי שאוהב ת"ח, יהיו לו בנים ת"ח כי הילדים קולטים טוב מאוד מה חשוב אצל הוריהם ולפי זה הם מתחנכים וזה מה שמשפיע עליהם ואת זה הם מיישמים. הילד רואה בבית מהי שיחת חולין של האב, האם מדבר לשון הרע, האם עושה צחוק מכל דבר או שהדיבור שלו הוא גם שיחת חולין של ת"ח , אם הוא מכבד ת"ח, מוקיר דברים של קדושה וגם תורם להם מתוך שהוא מחשיב את הדבר וכד' וכד'

יש ילדים שהוריהם אומנם עוסקים בתורה אבל אם כאשר האב בא הביתה, הוא עוסק רק בצרכי חולין-  את זה הילד רואה ובעינים שלו רואה שזה מה שחשוב בבית ומה סדר העדיפויות לעומת זאת יש אנשים שלא הוגים בתורה אלא בעסקיהם אבל כשבאים הביתה בערב מיד רצים לשיעור תורה למרות העייפות ובבית מדברים על חשיבות התורה ולומדיה וכד' ממילא הם קולטים שזה הדבר החשוב.

**

"אסור. אסור. אסור. הכל אסור בתורה”. נשמעת הטענה מפי הרבה תלמידים וילדים.   ומה נענה להם?? הגמ' בחולין דף קט מספרת על ילתא, אשתו של רב נחמן, שבקשה ממנו הרי כל מה שאסר לנו הקב”ה בתורה – התיר לנו דבר אחר לעומתו. לדוגמה: אסר לנו דם – התיר כבד כנגדו, אסר לנו חזיר – אולם מוחו של הדג הנקרא שיבוטא והוא בטעם החזיר הותר באכילה. רצוני לטעום טעם של בשר בחלב. הורה רב נחמן לטבחים שיצלו עבורה ‘כחל’ – עטיני הפרה לאחר שחיטתה, שבהם יש חלב והם עשויים מבשר.(כמובן שהבישול צריך להתבצע באופן מסוים) מה נלמד מכך??

אומר ר' שלמה קלוגר  על הפסוקים “וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ד’ ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, שזה כלל בסיסי בחינוך ילדים. ישנה הקבלה ברורה בין המעשה שמותר לעשות לבין המעשה אשר לא ייעשה : “וראיתם אותו”, כנגד, “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”. כדי שאב-מורה יוכל לאסור על בנו פעולה מסוימת, מסיבה חינוכית, חובה עליו לתת לילדו-תלמידיו אלטרנטיבה המתירה מעשה דומה. שהרי אי אפשר לאסור על הילד פעולה אקטיבית בלא למצוא לו תחליף הגון. בכך נגרום לו לחפש תחליפים בחוץ, כי חוק הוא בבריאה “הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא” אם כן, מה יעשה הבן ולא יחטא?!

לכן, מחנכת התורה, בבואך לשלול פעולה אסורה – תדאג למצוא את הפעולה המקבילה שאין כל חשש בעשייתה. ואם תציג בפניו תוכן חיובי, בגדר “וראיתם אותו”, אזי תוכל להורות לילד “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”.

ויותר מזה אנו רואים שה"כן" מקדים את ה"לא". קודם "וראיתם וזכרתם" ורק אחר כך "ולא תתורו" וזו הגישה החינוכית הרצויה קודם לתת ההרגשה שמותר ורק אחר כך לתת את ההגבלות שצריך.

כלל חשוב זה, אמור להתקבע בתודעתנו כאמצעי עזר נפלא להתגברות על פיתויי היצר. אם יש אופציה ליהנות בהיתר, מדוע לפזול לכיוון השלילי? חובתינו תמיד לדאוג לצד ההיתר כדי שנוכל לאסור את הדברים האסורים.