הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"והשקה את האישה את מי המרים המאררים" – חז"ל אומרים שכאשר האיש מביא את אשתו לבית המקדש אומר הכהן לאישה קודם הבדיקה "בתי, הרבה יין עושה , הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין" במילים הללו טמון יסוד גדול הנוגע לכל אדם ובמיוחד לילדי החמד. לחברה יש כח השפעה אדיר על האדם. לפעמים הוא נזקק לכוחות עצומים כדי להתמודד מול הסביבה. זה מתחיל בפיתוי קטן… רק פעם אחת… כלום לא יקרה…אך אחרי שנכנסים לבוץ כבר קשה לצאת!!!!
דוד המלך אומר "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד" אומרת הגמ' בעו"ז י"ח "דרש רבי שמעון בן פזי – אם לא הלך היכן עמד?? אם לא עמד איך ישב?? אלא לומר לך, שאם ילך יעמוד, אם יעמד ישב, אם ישב ילוץ" כי זו דרכו של היצר הרע , לעולם אין הוא אומר לאדם לעבור עבירה גדולה כבר בהתחלה, הכל מתחיל בשלבים, סטיה קטנה לכאן או לכאן, אם האדם עומד איתן ואינו סוטה אפילו כמלא הנימה- לעולם לא יגיע לכדי מעילה בהשי"ת . אבל אן אינו עומד על המשמר , אלא סוטה מעט בהתחלה – בסוף ימצא את עצמו בשאול תחתית.
ידוע הסיפור על אדם שרצה להיות עגלון ופנה ליענק'ל ותיק העגלונים ללמוד את רזי המקצוע , אך יענק'ל ענה לו "אתה בחיים לא תהיה עגלון" – "למה??" נעלב האיש . שאלו יענק'ל מה תעשה אם עגלתך תיפול לבוץ?? והתחיל לענות "ארד מהעגלה ואמשוך החוצה" – "אבקש מהנוסעים שיעזרו לי למשוך"- "אביא סוסים אבירים לעזרה " וכו' ענה לו יענק'ל לכן אמרתי שאתה בחיים לא תהיה עגלון כי "עגלון טוב לא נכנס לבוץ…" – זהו שאמר דוד המלך "אשר לא הלך בעצת רשעים" – שלא מכניס כלל הרגל לבוץ.
וכדי להצליח בזאת נזכור היטב את דברי המש' "הוי עז כנמר" אומר השו"ע ,ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך" והוסיף עליו הט"ז "לא להתבייש ולא להתקוטט". נשאלת השאלה אז מה כן?? התשובה שצריך פשוט להתעלם מהם !!!! זה כלל חשוב בחיים , אין להתרגש מאף אחד, עלינו לזכור שצוחק מי שצוחק אחרון. האמת אצלנו ואנחנו חזקים !!
לא להתייאש מהנפילות
אחרי שנטמא הנזיר והביא את קורבנותיו נאמר "וקדש את ראשו ביום ההוא" ידוע שהבית ישראל היה מרבה להוכיח מכאן שאין לו לאדם להתייאש כלל- בכל מצב ואופן שיהיה, כי גם אחרי שנטמא הנזיר והיה לו מקום לחשוב כי אין מעשיו רצויים למקום אעפי"כ אמרה התורה שיתחיל הכל מחדש והימים הראשונים יפלו מכאן הלימוד לכל תלמיד ואדם שלא יתאייש אלא יעמוד מנפילתו ויסתכל קדימה.
וכך אמר שלמה המלך "שבע יפול צדיק וקם" דהיינו שאין אדם שאין לו נפילות אלא שהצדיק לא נשאר בנפילתו אלא "וקם" ואילו הרשע נשאר בכשלונו וממנה לא יקום יותר. ולא עוד אלא שהנפילה היא חלק מחלקי העליה הבאה אחריה וכמו שנאמ' "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם"-שהדרך לעלייתו של האדם תבוא לו רק ע"י שייכשל ויפול.
וכמו שאדם הרוצה לזרוק דבר למעלה שמתחילה ישפיל עצמו למטה ועי"ז תהא הזריקה ביותר כח ותעלה יותר למעלה
ומתוק הסברו של ר' מיילך בידרמן שרוצים לסמן דבר טוב זה ב-ווי (v) שיורדים למטה עם הקולמוס ורק אח"כ חוזרים לעלות נמצא שההצלחה באה על ידי הירידה שהיא המביאה לעליה ולאידך כשמסמנים דבר לא טוב עושים איקס (x) ששתי הקווים יורדים מלמעלה למטה ולא חוזרים לעלות מירידתם…
"יברכך ה' וישמרך" – המדרש אומר "וישמרך" – בבנות דבעו שמירה טפי שואל האדמו"ר מטולנא אם הכוונה על שמירת הבנות היה צריך לכתוב "וישמור אותן" ולא מלשון שמשתמע שהשמירה על האב ? וענה שיש כאן מסר להורים "וישמרך" תשמרו אתם את עצמכם, תהוו דוגמא אישית בתוך הבית, אל תרשו לעצמכם בתוך הבית מה שאינכם מרשים לעצמכם בחוץ, אל תעשו בבית מה שאתם מבקשים למנוע מהילדים שלכם , אל תנהגו במערכת כפולה מול ילדים חשדניים ועירניים , הקולטים מהר ומבינים הרבה יותר מאשר ההורים מעריכים שהילדים מבינים.
וכבר מצינו כזאת במתן תורה שכת' "וכל העם רואים את הקולות" ופירש רש"י "רואים את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר" וההסבר שכביכול לא הסתפק הקב"ה במה שישמעו את הציווים בלבד, אלא גם עשה שיראו את הקולות, ומזה ילמדו מאתו יתברך שמו לדורות עולם, שבעניין חינוך הילדים אי אפשר להסתפק בדברים בעלמא, כי כדי להעביר את התורה מדור דור ולבניהם אחריהם עד עולם צריך גם "לראות את הנשמע", כלומר שיראו הילדים את אביהם מתנהג בדרך טובים, וזה יועיל ויפעל אצלם יותר מן הכל, כי בזה הוא מלמדם אורחות חיים במוחש ובפועל ממש.
בהפטרה על שמשון :אומר המלאך למנוח אבי שמשון "מכל אשר אמרתי אל האישה תשמר, וכו' אומר ה"משך חכמה" המלאך ציווה למנוח שגם הוא ינהג בכל איסורי הנזירות שנאמרו כבר לאשתו. ויש להבין אם אשתו היתה צריכה להזהר בכך מובן כדי שתהיה הורתו ולידתו בקדושה וטהרה (ורואים מכאן שתכונות ומידות טובות עוברות בתורשה לילדים "מן הבטן"-מההורים), אולם מה למנוח ולזהירות זו ? אלא שכאן טמון עניין הדוגמה האישית , אם מנוח מתכונן לחנך את בנו לפרוש מטומאה ויין , הרי יקשה עליו לעשות זאת ,שעה שהוא עצמו לא ינהג כך ,וכי כיצד יסביר לבנו הקטן כי עליו להתנזר מיין, שעה שהוא עצמו ישתה יין כאוות נפשו? ולכן ,כדי שחינוכו של שמשון יצליח , גזר המלאך כי גם אביו ינהג כך- דוגמה אישית לחינוך !!
"נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם" – מביא ר' מיילך בידרמן שפירשו את הפסוק לעניין חינוך הבנים – שישא את ראשם של צעירי הצאן – תשב"ר שמרגישים עצמם לפעמים כמגורשים מנחלת עבדי ה' עקב הקשיים והנסיונות והדרישות מהם. ואיך? על ידי שיודיעם כי "גם הם לבית אבותם" – גם הם חשובים , כי מקורם ושורשם מהאבות הקדושים ומצוקי ארץ .
ובזה הסבירו גם את "חוסך שבטו שונא בנו" חוסך שבט – שהנמנע מלהודיע לבניו מאיזה שבט הם – כלומר שמוצאם ממקור קדוש יהלכון, הרי בזה גופא הינו שונא בנו, כי כאשר ידע האדם את חשיבותו בוודאי יראה להתנהג כפי הראוי לגזע קדוש כמוהו.
ומכל מקום צריך לזכור גם את פירושו של הרה "ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע , שאמר בדומה לזה אך הוסיף, שמשמעות "גם הם לבית אבותם" שזה דווקא מתי שאף הם בעצמם אוחזים במעשה אבותיהם ומשתדלים לקיים רצון קונם, ורק אז זוכים שזכות אבותם מסייעתם .
כיוצא בזה אומרים בשם הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע 'נשא את ראש' שיש להרים את האנשים החשובים שהם בבחינת ראש, ואילו את "בני" – המחשיבים עצמם בגלל שהם יחסנים ובנים של גדולי תורה ויראה, בהם יש לקיים גרשון – לגרשם ולרחקם, אולם אם "גם הם" – שבעצמם ג"כ מתאמצים ללכת בדרכי אבותיהם ולעשות נחת רוח לבורא יתב"ש, אזי הם מתעלים יותר למשפחותם לבית אבות ם כי זכות אבותם מסייעת להם .
הכלל היוצא מזה – בלא עבודה ויגיעה מצד האדם עצמו אי אפשר להתעלות במדריגות התורה והיראה , שאינה ירושה לנו מאבותינו, ורק אם נשקיע בעבודת ה' ומידות נזכה שבזכות אבותינו יפתחו לנו פתח כפתחו של אולם.
ועוד הוספה קטנה בנושא כתוב במדרש – מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים? שנא' "ואני והנער נלכה עד כה", ובזכות זה זכינו ל – "כה תברכו את בני ישראל". שואל ה"דעת סופר", מה עניינו של פסוק זה לברכת כהנים? ומתרץ, שהברכה הכי גדולה אצל יהודי הוא כשהאבא אומר "ואני והנער נלכה", כשהבן הולך עם אביו בדרך ישראל סבא, אין לך ברכה גדולה מזו.