עכשיו, כן!

בכל אדם קיימת תכונה הגורמת לו לדחות את מילוי ויישום המטלות המוטלות עליו. כאשר אדם צריך לעשות משהו, הוא אומר לעצמו – עוד שעה, מחר, בסוף השבוע, אחרי החגים, אחרי שאתחתן וכדומה. הדחיות הללו נובעות בדרך כלל ממידת העצלות, הגורמת לאדם חוסר רצון וחוסר כוח לעשות דברים.

הטבע הזה עלול להיות הרסני, משום שלכל מחר יש עוד מחר, אז מתי ה"מחר" יגיע?

שלושה פסוקים כותבת התורה, כהקדמה לקבלת התורה ולמעמד הר סיני: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ד-ו), ומיד לאחר מכן כותבת התורה את מעמד הר סיני ועשרת הדברות.

דיו רב נשפך על "הקדמה" זו ויסודות חשובים מונחים בה. נתמקד במילה אחת הקשורה לענייננו: "וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי". מה מתווסף במילה הזו – "ועתה"?  

המילה "ועתה" מהווה מפתח לקבלת התורה ולכל שינוי רוחני בחיים. אתה רוצה להתקדם? תעשה את זה "עתה", עכשיו. אל תיתן לשיני הזמן לנגוס בך.

שני חלקים יש ל"עכשיו".

כשאדם רוצה להתקדם ברוחניות ולהתמסר אל מצוות התורה, עליו לקחת בחשבון גם את הזמנים הקשים ורגעי הניסיונות. קבלת עול תורה אמתית פירושה "עתה", עכשיו ובכל רגע נתון, גם אם הזמן קשה. באותו מצב בו אדם נמצא כרגע – זה הזמן לקבל את התורה. כשאדם מקבל על עצמו עול תורה עכשיו, פירשו של דבר שהוא מצהיר – לא משנה באיזה מצב אמצא, אני לא אתן למצב להקפיא את ההתקדמות שלי. מתוך המצב עצמו ניתן למצוא את הדרך להגיע אל ריבונו של עולם. החיים מורכבים מרבבות רגעים של עכשיו. 

ה"עכשיו" הוא כה גורלי, שהלל אמר: "ואם לא עכשיו – אימתי?" (אבות א, יד). אם במצב הזה אינך יכול להתקדם, מתי כן תוכל? הרי כל החיים הם רווי קשיים, ולעולם לא תגיע למצב בו תהיה משוחרר לגמרי מקשיים. אומר הלל – מוכרחים למצוא נוסחה המאפשרת להתקדם בתוך הקושי, שהרי אם לא נמצא נוסחה כיצד להתקדם מתוך קושי, לעולם לא נצליח להתקדם.

ישנו היבט נוסף הגלום במילה "ועתה".

על הפסוק: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ" כותב רש"י משפט מפתח: "אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל ההתחלות קשות".

המהר"ל בספרו 'גור אריה' מבאר את הדברים.

לכאורה, המשפט "כל ההתחלות קשות" אינו מדויק. שהרי טבע הדברים הוא להיפך, ההתחלות תמיד קלות יותר. בתחילת שנה או בתחילת עבודה יש הרבה יותר מרץ, וככול שחולף הזמן המרץ דועך. כל מורה יכול לספר איזה חשק יש לתלמידים בתחילת שנת לימודים ואיזה חשק יש בסוף השנה. מהי אם כן כוונת רש"י?

תרגום אונקלוס מתרגם את הפסוק "ועתה אם שמע תשמעו": "אם קבלא תקבלון למימרי". כלומר – אם תקבלו על עצמכם ותחליטו לשמוע בקולי. על זה כותב רש"י: "שכל ההתחלות קשות". הקושי הוא בעיקר בקבלת ההחלטה. אם אדם מקבל החלטה בלב שלם, קל לו לבצע אותה!

"כל ההתחלות קשות" הכוונה לקבלה וההחלטה, אולם לאחר ההחלטה, מבטיח רש"י: "יערב לכם מכאן ולהבא". כולנו מכירים זאת ממציאות החיים. קשה מאוד להחליט על שינויים, אולם לאחר שהתקבלה ההחלטה – קל לנו לבצע אותה.

רבינו יונה כותב על אדם שמצליח להחליט החלטה אמיצה – "והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול כי עת אשר יאזין ויסכית ולבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח ויקבל עליו להיות עושה ככול אשר יורוהו… עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר" ("שערי תשובה" ב, י).

הרגע הקטן הוא ההחלטה. אין ספק שעדיין עבודה כבירה מוטלת עליו – להשתנות בפועל, אולם "ומעת אשר קיבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו, קנה לנפשו… כי צידק נפשו בשעה קלה" (רבינו יונה, שם).

הקבלה היא להחליט להתמודד. 

בני ישראל קבלו את התורה כאשר היו במדבר, בדרך, במסע, רחוקים מארצם ומנחלתם. מדוע התורה ניתנה דווקא עכשיו, במדבר?

זו התשובה – דווקא עתה, במדבר, זו קבלת התורה האמתית.   

באו נלחם על הרגע. כן, גם עכשיו – במדבר.