הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"ואלה תולדות אהרון ומשה"- "ואלה שמות בני אהרון"– ומוזכרים רק בני אהרון מסביר רש"י "לפי שלימדן משה תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה – כאילו ילדו". וצריך להבין וכי רק משה עיצב את דמותם עד שנקראו בניו? אמנם לימדם תורה – אבל הם גדלו בבית שהאב הוא אהרון הכהן הגדול, הסבא הוא עמרם גדול הדור, והאמא היא אלישבע אחות נחשון בן עמינדב וכי כל זה לא מספיק לעצב את דמות הילד?? והתשובה זה לא מספיק!! צריך את הת"ת של משה רבינו…
ובכח של מלמדי תינוקות דרשו חז"ל בגמרא : מאי דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" – "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו". במה ולמה צריך להיות המלמד תורה דומה למלאך?
עלינו להבין ולבאר אמרה זו!! ועכ"פ צריך להקדים לכל הסבר שיהיה את היסוד שמכיון שמלאכת קודש זו של מסירת התורה מהרב לתלמיד אינה דומה לשאר המקצועות, לא מצד התלמידים, שבנפשות עסקינן, ולא מצד קדושתה של התורה, לכן גם הדרישה מהרב היא כזו – שצריך להיות נעלה ונשגב במעלותיו יותר מהרגיל.
להבנת הדבר נקדים עוד דבר שמיוחד במלאכים – הקדמת "נעשה" ל "נשמע" – כנאמר "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו". והיינו שיש גבורת- כח במה שמקדימין "עושי" לפני ה"לשמוע". וזה בבחינת "סוד" הידוע רק למלאכים.
ונסביר שהכח הזה שיש למלאך לעשות את תפקידו בשלימות ללא כל פגם או איחור, הוא רק משם שמוכן לכל שליחות המוטלת עליו ברצון שלם, ובטחון מוחלט ביכולתו, ללא כל הרהור וחשש [המצוי אצל בני אנוש] שמא לא יוכל לבצע שליחותו, כי אין לו אלא את ציווי ה' בלבד, ורק גיבורי הכח שמקדימים "נעשה" ל"נשמע" – מתוך שמאוד רוצים וגם מאמינים ובטוחים לגמרי בכוחם ויכולתם לממש רצונם ולפעול כל מה שיצטוו, הם אלו שיוכלו להשתמש ב"סוד" הזה ולהוציא את הכח העצום הגנוז בהם, לעשיה מקסימלית!
מעתה, אחר שנתברר לנו מעלתו של האדם הדומה למעלת המלאך בהקדימו "נעשה" ל"נשמע", נוכל להבין את הוראת חז"ל "אם דומה הרב למלאך", משום שאכן ענין זה בהשגתו של הרב-המחנך וחיוני ביותר להצלחתו עם התלמידים, כאמור. אין תלמיד שאינו מסוגל להתלמד ולעלות בתורה ויראת שמים וכך מתפרשת אמרת חז"ל: "אם דומה הרב למלאך" היינו שמשתמש בסוד הזה של ה"נעשה" שכוחו בלתי מוגבל כפי שביארנו, אזי "יבקשו תורה מפיהו" – משום שגם כלפי תלמידיו ינהג כך ויאמין ביכולתו ללמד כל תלמיד באשר הוא כפי שנצטוה, ולא יתייאש משום תלמיד בטענה שחלש הוא ואינו מסוגל להתלמד. וכך גם יחדיר אמונה זו בתלמידים עצמם, שלכל אחד מהם, ללא יוצא מן הכלל, ישנה היכולת להתעלות בלימוד התורה, אם רק ירצה, ולהעפיל למדריגה הגבוהה של גדולי ישראל, ולהאיר ככוכבים את שמי היהדות הנאמנה.
ועוד הסבר בדבר ראינו שבוע שעבר שאדם צריך להיות בדרגת "הולך" – "אם בחוקותי תלכו" שהולך מדרגה לדרגה ומלאך הוא בגדר "עומד" שאין לו אפשרות להתעלות, אלא הוא תמיד עומד בדרגה בו הוא נברא, וזהו מה שאמרו חז"ל שאם הרב דומה למלאך שבעת לימודו עם התלמידים אינו מחפש להתעלות בלימודו שלו , אלא הוא בגדר "עומד" כמלאך, אז ניתן לבקש תורה מפיו.
"ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא". כותב השבט מיהודה בפירוש הפסוק "ואתכם יהיו איש איש למטה" : גם אדם שעוסק בצרכי ציבור, "ראש לבית אבותיו הוא"- בראש ובראשונה 'ראש לבית אבותיו' שהדבר הראשון שצריך להיות – 'לבית אבותיו', פירושו שקודם כל צריך לדאוג שבביתו הכל יהיה בסדר ויתנהל כשורה, וידאג לחינוך בניו, ויקדיש להם זמן ותשומת לב ואוזן קשבת, ורק לאחר מכן ידאג לצרכי ציבור.
לכל אדם יש את עיסוקיו ואת ענייניו אך תמיד בראש מעייניו צריך לדאוג ולחנך את בני ביתו שלא יהא בבחינת "הסנדלר הולך יחף…"
וכבר בארו את המשנה באבות 'ויהיו עניים בני ביתך' שהעניים בעלי זכות ראשונים לקבל, הם 'בני ביתך', ורק לאחר מכן אחרים.
"וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם" – בכל פרשת במדבר אנו רואים את חשיבות הסדר והארגון. לכל שבט נשיא משלו, וכל 3 שבטים מאורגנים במחנה ודגל , לכל יש מיקום מדויק, שנשמר גם בנסוע המחנה.
רבי שמחה זיסל מקלם אומר, סגולת הסדר הוא גורם חשוב בכושר ההשתלמות. מי שמרושל בהתנהגותו ואינו מסודר ומדויק במעשיו, הריהו גם מבולבל בדעתו ובמחשבתו, ואיננו מוכשר לעבודה קבועה ויציבה. אדם צריך לדקדק בסדרו ביום צאתו לדרך כביום בואו. וכותב ר' שמחה זיסל, שבדברי חז"ל יש אסמכתא לזה, שבישיבות בבל הכתירו את ראש הישיבה כ"ראש סידרא" ומכאן לכינווים הישיבתיים "זמנים" ו"סדרים", כינויים בעלי משמעות, כפי ששמעתי שאומרים "שמירת הזמן לאורך זמן" "סדר במשך הסדר" יש גם איזה רמז לזה בהלכה, שפסלו במצוות ארבעת המינים הדס שוטה, זה ששלושת העלים שבגבעול שלו אינם כסדרם, והם זה שלא כנגד זה (סוכה ל"ב:).
וכן אנו מוצאים שכל התורה מבוססת על הדיוק והסדר, רגע אחד מבדיל בין שבת לחול, נימה אחת מבדילה בין שחיטה כשרה ושחיטה פסולה, טיפה אחת מבדילה בין מקווה כשר למקווה חסר, צעד אחד מבדיל בין מחנה לויה למחנה שכינה. הלווים מוזהרים שלא לעשות עבודות הכהנים, והכוהנים מוזהרים שלא לעשות עבודת הלווים. הלווים מוזהרים שלא יעשה אחד את מלאכת חבירו, "איש איש על עבודתו ואל משאו" "איש על מחנהו ואיש על דגלו".
בספר תנועת המוסר – מתאר את דרכי חינוכו של ר זונדל סלנט נאמר "מעיקרי חינוכו הם מידות המתינות ומנוחת הנפש סדר ודרך ארץ" שראה בהם תנאי ראשון לחיים יציבים ועקביים והיה אומר "אי הסדר גורם לבלבול הדעת, והמבולבל במהלכו ובסידורו בדרך ארץ, הנהו גם מבולבל בעבודת ה'"
ובעמודנו בערב מתן תורה – גם שם אנו רואים שהקב"ה מזהיר פעמיים שנשמור על מקום עמידתנו שנקבע. כל אחד ב"מחיצה" שנועדה לו יש סדר, ומתן תורה תלוי בו
כאשר אנחנו מלמדים את תלמידינו- בנינו הצעירים "כיצד ללמוד" חשוב שנחנך אותם לסדר וארגון . נשמש דוגמה של עמידה בלוחות זמנים, שמירת סדרים יציבים ועקביים, וסיום דברים שאותם התחלנו. חובה לרכוש קנייני נצח אלה בילדות !!! כתיבה מסודרת, מערכת שיעורים מאורגן, עמידה בזמני המטלות וכו' – כל אלה יתמכו בהם בכל חייהם.
ונזכור "אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל , בשביל משנתו שאינה סדורה לו" !!!
"ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" – הביאו ספרי יוחסיהם – הצטיינות כל יהודי איננה רק בספר היוחסין שלו, אלא במה שעוד יותר חשוב שעושה את היוחסין "לספר", כדי ללמוד בו להגות ולשאוב ממנו השראה רוחנית. להטיב , לעדן ולשפר את מידותיו ותכונותיו, ולצרף עוד דפים נאים ונעלים לדורות הבאים.
ועל זה יש להמליץ את הכת' "זה ספר תולדות אדם" היינו שתולדות אדם ודברי ימי חייו יהיו כה עילאיים עד שיהיו ראויים להעשות ספר, שאנשים ילמדו ללכת בעקבותיו לטוב להם כל הימים. האדם במשך כל ימי חייו צריך להתכונן אל היום שיתקיים בו "כל מעשיך בספר נכתבים". שהספר יספר את מעשיו ועלילותיו בהיותו בחיים , וישמש ספר לימוד לדורות. אל לנו למצוא סיפוק מספר היוחסין של האבות בלבד, עלינו לחיות חיים נעלים אשר יוסיפו לאותו ספר היוחסין שנוריש לבנינו אחרינו עוד דפים משלנו, אשר הם יהגו בהן, ואף אם יעמדו בנסיונות קשים, הם ימאנו לנתק את שרשרת היוחסין, אשר הדורות שקדמום חשלו במסירות נפש לשמירת שלימותה.
יש להמליץ על זה "אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה , מצווה לכתוב משלו" דהיינו שעל הבן לכתוב בספר היוחסין שהניחו לו אבותיו ספר, שכולה פרשה, המשך נוסף משלו
וכשבא כל אחד לכתוב את ספרו עליו לזכור ש"איש על דגלו באתת לבית אבתם" – כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תהיה בו צבעו של זה לא כצבעו של זה. לכאורה מדוע כתוב איש על דגלו ולא שבט על דגלו?
ואפשר לומר, מובא באוצר המדרשים: מדוע העורב הולך בצורה משונה? כיון שפעם הוא נתקנא בצורת ההליכה של היונה הוא ניסה לחקות אותה ולא הצליח, ניסה וניסה עד שלבסוף שכח גם את צורת ההליכה שלו, ומאז הוא הולך בצורה משונה. כשם שאין פרצופיהן שווים, כך אין דעותיהן שוות, מכאן צריכים אנו לדעת שאל לנו לחקות או לקנא ביכולות של החבר, משום שלכל אחד ניתנו הכישורים המיוחדים לו בלבד,
וכמו שמסופר על אחד מגדולי ישראל שחשש שלאחר מאה ועשרים לא ישאלו אותו מדוע לו הייתה כמו הרמב"ם או כמו הרשב"א, כי על זה יש לו תשובה, שהוא לא קיבל את הכישורים שלהם. אבל מהשאלה הבאה אני מפחד, מדוע לא היית אתה עצמך, כי הרי רק לך נתנו את הכשרונות המיוחדים שיש לך. לכן כתוב איש על דגלו, לרמוז שכשם שדגלי השבטים היו שונים, וכדברי רש"י "לא צבעו של זה כצבעו של זה", כך גם כל איש יהודי צריך לדעת שתכונותיו וכישרונותיו ניתנו רק לו בלבד ולא ליהודי אחר. ולכן צריכים להשתדל להפוך מעצמינו את הטוב ביותר בעבודת ה'.