שרשרת הדורות

טרם השראת השכינה בעם ישראל (רש"י א א) מצריכה התורה שבני ישראל "יתילדו על משפחותם" (פס' ח) וביאר רש"י "הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט". ועניין היחוס מוצאים אנו אף בקבלת התורה, כמבואר במדרש (ילקו"ש תרפד) "בשעה שקיבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן, מה ראו להתקרב יותר מן האומות. סתם פיהן הקב"ה, אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים (דה"א טז כח) כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם". ויש לעיין, מדוע נצרך היחוס דווקא בשני מקומות אלו, בקבלת התורה, ובהשראת השכינה.

ויסוד גדול ישנו כאן. יסודו של עם ישראל מושתת על מסורת העוברת מאב לבנו. הן באמונה – כפי שכתב החת"ס (יו"ד ח"ב שנו) "אין לנו בכל התורה שום דבר שאין אנחנו בעצמנו עידי ראיה וכו' שאין האבות מנחילים שקר לבניהם וכאילו ראינו בעינינו". והן בקיום התורה – שהרי אי אפשר ללמוד ולהבין תורה שבכתב ללא התורה שבעל פה. ותורה שבעל פה בנויה אך ורק על המסורת מאבות לבנים. וטשטוש או חסרון במסורת, פוגם בהבנת התורה, וממילא אף בקיומה.

ובזה יש להבין דברי המדרש (הובא ברמב"ן במדבר כ כו) שכאשר משה רבינו עלה עם אהרן ואלעזר בנו להור ההר, נכנסו למערה, והיתה שם מיטה מוצעת ונר דלוק. הפשיט משה את בגדי הכהן הגדול מאהרן והלבישם על אלעזר. וכותב המדרש, שבנוהג שבעולם, הפושט בגדיו פושט את הבגד העליון תחילה, ואח"כ את הבגד שתחתיו. והמבקש ללבוש בגדים אלו, יש לו להמתין עד שיוסר הבגד התחתון מכולם. וכאן קרה נס, שמשה פשט מאהרון – בנס – את הבגד שמתחת לכולם, והלבישו את אלעזר, ואח"כ את הבגד שמעליו, ולא הפריעוהו הבגדים העליונים, אותם פשט אחרונים.

ונס זה מצריך ביאור, שהרי אין רצון הקב"ה בעשיית ניסים (שבת לב א; תענית כד א ועוד) ומדוע הוצרך הקב"ה לעשות נס זה ולא המתין עד שיפשוט אהרן את כל בגדיו ואז ילבשם אלעזר. ולהמתבאר יש לומר, שהראה הקב"ה בנס זה את הצורך לבל תהא הפסקה של רגע במסורת הדורות וברציפותם. אף לא אותו רגע קט שבין פשיטה ללבישה.

ובכך יובנו דברי רחל "ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל א) וכתב הרשב"ם שטעם המלה "מתה" מלרע, ופירושו שעתידה למות מצערה ויגונה (רמב"ן), ויש להבין מדוע רב יגונה, עד כדי שתמות מרוב צער. וכן מצינו במדרש (פרקי דרבי אליעזר לב) ששרה נפטרה כאשר שמעה מהשטן שיצחק נעקד, ואף בזה תמוה היאך עמדה שרה בנסיונות רבים בחייה, ודווקא בנסיון זה לא עמד לה כוחה.

ולהמתבאר שיסודו של עם ישראל נעוץ בשרשרת הדורות, וכפי שאמר הקב"ה לאברהם שלא בחר בו מכח עמידתו בנסיונות ולא משום גמילות חסדיו, ולא שגילה שם שמים בעולם אלא "כי ידעתיו (חבבתיו. רש"י) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח יט) שלא בחר בו אלא בשביל המשך הדורות והעברת המורשת. ועל כן כשבא השטן והודיע לשרה שבנה יחידה נעקד והוקרב, על אף ששמחה על הזכות להקריב את בנה לעולה (ריב"א בראשית כג א) נצטערה שהמשכה נקטע, וללא בן למה לה חיים – ופרחה נשמתה ומתה. וזה שאמרה רחל "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי" שלא נבראתי אלא בשביל ההמשכיות ושמירת המסורת, ובחסרון זה – למה לי חיים.

ונשוב להערה בה פתחנו, מדוע נצרכו ספרי הייחוסין דווקא במתן תורה ובתחילת השראת השכינה במדבר. ששאלו העמים במתן תורה, מדוע אתה קרוב לעם ישראל ושוכן בתוכם. וענה הקב"ה כי הם מיוחסים ובעלי מסורת, ורק לעם כזה ניתן למסור את התורה וללמדה, כפי שנתבאר. וכן במדבר כאשר בא הקב"ה להשרות שכינתו בעם ישראל, והוא כמעמד הר סיני (רמב"ן פס' א) שמראה את בחירת ה' בעם ישראל הוצרך הקב"ה לעמוד על יחוסו של עם ישראל, לראות ולהראות ששרשרת הדורות – המהווה תנאי הכרחי לקיומו של עם ישראל – שלמה היא.