הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"אם בחוקותי תלכו" – בספר היובל שיצא לכבוד רבי שמעון שקאפ עמוד ע"ח מבאר, העיקר היא ההליכה וההתקדמות, העליה והשגשוג, וזה אפשר להשיג רק על ידי עמל התורה. רק על ידי "עבודה עצמית", מסוגל האדם שהתורה תהיה כקנין עצמי בנפשו. האדם מגיע לפסגה לא על ידי כשרונות, אלא רק על ידי עמל ויגיעה ועוד פעם עמל ויגיעה, כי רק היגיעה בתורה היא המפתחת את אישיותו ומשכללת אותה, והליכה זו גורמת לו להתקדמות, להתעלות, להשתלם ולפרוח עד שמגיע לגבי מרומים. ר' ירוחם ממיר היה אומר, כשם שניכר על פניו של אדם החוזר מעבודתו שהוא מותש מעבודת היום, כך צריך שיהיה ניכר על פני הלומד, בצאתו והליכתו, כי חוזר הוא מעמל התורה.
ר' משה שניידר היה אומר "אם בחוקותי תלכו", עמל התורה צריך להיות כזה שגם בהליכתו לא יפסיק מלימודו, שיגיעתו ועמלו של בן תורה נבחן בדיבורו ומחשבתו בכל הזמן, גם בלכתו ברחוב. ובן תורה ניכר, שגם כשהוא הולך בדרכו, משנן הוא פרקי משניות וחוזר על לימודו ואין הספרים נשמטים מתחת ידיו. וכמו שכת' "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" כל הזמן צריך להיות במצב "הליכה" – התקדמות, טיפוס, עליה, שטייגען.
מבחן התוצאה מוכיח שהכישרון לא מהווה ערובה להצלחה בלימוד. ואדרבה רק מי שהשקיע עמל רב, יצא תלמיד חכם אמיתי וכפי שקבע החזון איש "רוב העילויים לא צמחו גדולי תורה" .
הגה"צ רבי חיים שמולאביץ זי"ע הקשה פעם באחת משיחותיו שאלה מעניינת: מדוע לא קמים לפני אשה מעוברת, הרי העובר שבבטנה יודע את כל התורה כולה – המלאך לימד אותו במעי אמו, וא"כ חייבים בכבודו?… אלא תירץ ואמר, שאין ידיעה זו נחשבת, כיוון שהיא באה לעובר בלי עמל… וסוג כזה של ידיעת התורה אין אנו מחויבים לכבד!…
ונזכור ש"אנו עמלים ומקבלים שכר" – והם "עמלים ואינם מקבלים שכר" – על העמל, אלא רק על התוצאה אבל אנחנו מקבלים שכר על העמל והיגיעה.
אין דרך אחרת!! "אם בחוקותי תלכו"-שתהיו עמלים בתורה או אז תזכו לעלות ולהגיע לפסגה.
אם בחקתי תלכו – אומר הבעל הטורים ר"ת אבת . וההסבר אם האבות- המחנכים מקיימים בעצמם את הפס' "אם בחקתי תלכו" שהולכים בדרך התורה ונותנים דוגמה אישית אז הם יכולים לקיים את ההמשך "ואת מצוותי תשמרו" – מצוות חינוך הבנים.
כיוצא בזה אומר החתם סופר – "ושננתם לבניך ודברת בם". איך תקיים את "ושננתם לבניך" ?? ע"י "ודברת בם" ע"י שאתה תדבר בם ותפעל לפיהם ע"י כך הילד יראה וילמד כיצד צריכים לנהוג.
ואותו רעיון – כיצד נוכל לקיים "ולמדתם אותם את בניכם" ?? ע"י "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" שהילדים יראו כיצד האבא מתנהג בתוך ביתו ובדרך הילוכו ,כך הם ילמדו להתנהג .
מסופר כי פעם ראו ילד בוכה בבית כנסת . שאלו אותו מדוע?? השיב הילד שהמורה אמר לו "לעמוד ליד האבא במשך כל התפילה " וכשנעמדתי ליד אבא שם… בחוץ…. נתן לי אבא סטירה וציווה עלי להכנס לבית כנסת ולהתפלל….
הסטייפלר אמר ש60% מהחינוך זה מהקדושה של ההורים עוד לפני שנולד(אור החיים-תזריע). 30% זה דוגמה אישית של ההורים. ורק 10% ממה שמדברים אליו.- לכן עדיף להשקיע את הכוחות בחינוך עצמינו ולהראות דוגמה אישית יותר מאמירת ביקורת ומוסר לילד, מפני שמה שהילד רואה וקולט משפיע יותר על התנהגותו . אם ילד רואה שאביו מתנהג כמו שצריך גם הוא יתנהג כך – אך אם האב לא מראה דוגמה אישית חיובית עדיף שלא יחנך!!!
"והתוודו את עונם ואת עוון אבותם" – הפרשה פותחת בהבטחת התורה על התנאים הטובים בהם נזכה אם נלך בדרך התורה, ובאזהרות על העונשים הקשים הצפויים לסרים מדרכה . עונשים אלו מטפסים ועולים בחומרתם . בתוך הדברים מצפה התורה שלא רק על מעשיהם הרעים יתוודו אלא גם על חטאי אבותם.
מקשה האור החיים הקדוש מדוע על האדם להתוודות על חטאים שאינם שלו אלא של אבותיו ? ועוד מה יועיל הווידוי של הבן הלא אביו לא שב בתשובה??
אותו שאלה יש על מה שאנו אומרים כל יום בתפילה "צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" איזו רשות יש לנו לגרור לתוך וידוינו את אבותינו? וכי זה לא חוצפה לזרוק את הבוץ המלוכלך על אבותינו שכביכול כל ההתנהגות הקלוקלת שלנו באה לנו מירושת אבותינו?
כדרכנו נסביר על דרך החינוך – ילד עשה מעשה קונדס, לאחר שנתפס בקלקלתו רגיל הוא לבחון מה היא תגובתם של ההורים או המחנכים, כי כפי מהירות התגובה והעוצמה, כך הוא מפנים את חומרתה, כאשר התגובה מתמהמהת או שהיא הססנית וחלשה, הוא עלול להבין שמעשהו לא כה חמור כפי שחשש בתחילה…
כך בדיוק חשו החוטאים כשהתחילו לסטות מן הדרך, הם ציפו לעונש מידי, אך הקב"ה מנהיג את העולם במידת הרחמים, ונותן לחוטא את האפשרות לשוב מבלי להענש ולכן נשלחים לו איתותים שונים… אך הם מתרגמים זאת כ"הסכמה" משמים לאפשר ליהודי ח"ו לחיות בחטא… אך משהתמלאה סאתם.. ומידת הרחמים הגיעה לקיצה…אז נענשים מאוד. אך עדיין אינם חושבים שהאשמה תלויה בהם כי שואלים "למה אבותינו לא נענשו??? ורק בסוף בסוף שעוד ועוד נענשים הם מתחילים להרהר ולהבין שדרך אבותיהם מלאה קוצים ודרדרים ועליהם להתנתק מ"מסורת אבותיהם" הקלוקלת כי אוחזים בחטאי האבות כעל "מסורת" שאסור להרפות ממנה .
למדנו מכך שמי שרוצה לשכנע את הדור השני לשוב אל דרך האמת עליו קודם לנפץ את הילת הקדושה שאפפה את חיי אבותיהם. וממילא הוידוי של דור הבנים הכולל את חטאי האבות זה לא בבחינת כפרה על מעשיהם כי אם ניתוץ וניפוץ קדושת חיי ההבל של דרך אבותיהם.
ולמדנו מכך שעל כל חטא של הבנים – התלמידים חייבים להגיב ולעורר ואם מענישים צריך להיות ברור וממוקד כדי שלא יבינו בטעות כ"הכשר" על מעשיהם הרעים ואז הדבר יושרש בהם ובבניהם.