הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם" – הסביר הרמב"ן שהכוונה שכל דבר שנעשה, נעשהו על צד הקדושה ועל פי דרישות ההלכה כי אין דבר בעולם שאין בו דעת תורה איך להתנהג ולעשות. ממילא יוצא שמצווה זו כוללת את כל אורחות חיינו, כל מעשה ומאורע.
ואם ישאל האדם איך אצליח בזה?? נסתכל בתחי' הפס' "דבר אל כל עדת בני ישראל"- זוהי התשובה… שמצווה זו נאמרה בהקהל וברגע שכולם ביחד אז איש את רעהו יעזורו כי ברגע שיש חברה אוהדת ותומכת שמיישמת ומגשימה ביחד את המצווה אז הרבה יותר קל .
מחדד את הדברים ה"חתם סופר" – שרש"י בא ללמדנו דאף שהציווי הוא "קדושים תהיו"! – להרבות בקדושה וכו', אך בכל זאת חשוב שנדע, כי פרשה זו נאמרה בהקהל !! בתוך המסגרת החברתית, אין זה אומר שפתאום עליך להיות סגור ומבודד, אלא ההיפך: "קדושים תהיו! אבל ב"הקהל" תשארו!…
ומכאן נלמד החשיבות שהילדים יתחברו לחברה טובה בהתנהגות, בדיבור וביראת ה'. ונזכור את דברי הרמב"ם "דרך ברייתו של האדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו"- כמו שאם הילד אפי' שהוא מחונך ונפלא יפול לאש הוא יכווה, כך אם יהיה בחברה רעה הוא יושפע ולכן צריך לדאוג לחברה טובה, תומכת ואוהדת .
וסוד ההצלחה לאחדות היא המצווה בפרשתינו "ואהבת לרעך כמוך" – וכדברי המסילת ישרים פרק י"א – "כמוך" בלי שום הפרש, "כמוך", בלי – חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, "כמוך" ממש. חייב אדם לנהוג כלפי זולתו "כמוך"- כפי שהוא מביט ונוהג כלפי עצמו. והדרך לזהאומר ר' איתמר מנדבורנא "כמוך"- כמו שאדם אוהב את עצמו תמיד אע"פ שאדם מכיר ויודע את חסרונותיו מ"מ לא יגרע מחמת זה אפי' בכהוא זה מאהבת עצמו, אותו דבר "לרעך" – גם אם אתה רואה בו חסרונות ומומים , אל תביט עליהם אלא עדיין "ואהבת".
ואנו המחנכים – ההורים צריכים לזכור תמיד – כמו שעלייתנו להר ה' נעשית בהדרגה שלב אחר שלב, כמו שאצלנו ישנם ימי אהבה וימי שנאה… בדיוק כמו שלא תמיד מפנימים אנו את הנלמד בבת אחת ואין אנו תמיד במצב של קשב מוחלט, כך זכור שגם תלמידך – בנך הוא כמוֹךָ. תתייחס אליו בסובלנות ובהבנה, תעודדו בכל צעד, בחן את מצב רוחו לקראת הלמידה, וזכור את כלל היסוד בהוראה "מלמד רגיל מלמד חומר. מלמד מומחה מלמד תלמיד". התלמיד במרכז – ולא החומר, המומחה רואה את התלמיד, את צרכיו ואת מצבו הנוכחי, ונותן את עיניו וליבו להיות עמו.
"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם"- אומר המדרש קדושים תהיו ,יכול כמוני? תלמוד לומר כי קדוש אני , קדושתי למעלה מקדושתכם.
פירש הרב מזידטשוב שרומז שכביכול יכול שיהיה קדוש כמוני בלי הפסקות , תלמוד לומר "כי קדוש אני וכו' כי רק אצלו יתברך אין הפסקות וירידות, אבל אצלינו רצונו יתברך שיהיה עם הפסקות וירידות אומנם עיקר העבודה היא מיד ותיכף שנזכרים צריך להתחיל שוב עם כל החיזוקים והשמירות .
וזה יסוד גדול להסביר לכל תלמיד ובן- לכל אחד יש התמודדויות ונפילות והחכמה לדעת אחרי הנפילה לקום !!! וכל נפילה והתמודדות רק מחשלת אותו יותר ויותר.
וכבר ידוע שהגר"י הוטנר הצטער על כך שבסיפורי צדיקים מרבים לעסוק בצדדי השלימות של הגדולים ומדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. והסביר הפסוק "שבע יפול צדיק וקם" שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך השבע נפילות שלו….ואדרבה כדי שיקום ויהיה צדיק צריך תחילה עוד בהיותו צדיק ליפול שבע פעמים, ורק על ידי כך יקום צדיק.
וזה סוד החינוך שגם אם רואה את עצמו בנפילות וירידות , מנסה להתעלות ושוב נופל , אל לו להתייאש חלילה, אלא ידע שאדרבה כך דרכי הצדיקים והמצליחים שמתעלים ונופלים עד שמצליחים להגיע ליעד שהציבו לעצמם.
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת להם קדושים תהיו" מסביר הרמב"ן יסוד חשוב : שאחרי שהתורה אסרה רק דברים מסויימים , יכול האדם להבין שבדברים המותרים יכול לעשות כפי העולה על רוחו ולהיות "נבל ברשות התורה" לכן אמרה התורה "קדושים תהיו". קדוש פירושו – נבדל, מסוייג, מורם מעם. וממה??? לא רק ממה שאסור אלא דווקא ממה שמותר !!! מותר לאכול – אבל אין היתר לזלול. מותר לשוח שיחת מרעים – אבל אין היתר להיות ממבלי עולם יושבי הקרנות וכד' וכד'
ובקיצור שלא נשאל על כל דבר "איפה זה כתוב שאסור???" "איפה כת' לא ללבוש לבוש צורם ?? איפה כת' שלא להתבטא בשפה זולה ובשפת הרחוב ?? ועוד כאלה שאלות כל קהילה וקבוצה לפי הדקיות והסגנון שלה – זוהי מצוות "קדושים תהיו" וכהגדרת הרמב"ן "שלא יהיה נבל ברשות התורה"
מסופר על הסטייפלר שאחת מנכדותיו בקשה כסף לקנות מסטיק וכשתמה על כך ענתה "יש לזה הכשר מעולה" . אמר הסטייפלר לגר"י גלינסקי זצ"ל שהייה שם "יראה מר, לא שואלים היום לשם מה זה נחוץ, עבור מה זה טוב, מה זה יועיל ומה יוסיף. העיקר- שיש לזה הכשר טוב…
ועוד מסופר על המושרר ר' ישראל נג'ארה ששורר שירי שבת בקדושה ובטהרה עד כדי כך שהאר"י הקדוש שלח את תלמידיו לומר לו שהמלאכים באו לשמוע את זימרתו, הדבר היה בימי הקיץ החמים וכשהסיר ר' ישראל את גלימתו וחפת את שרווליו – הפמליה של מעלה סרה מעליו…
נלמד מכאן שיש מושג של "שולחן ערוך חמישי" לא כל דבר כת' באחד מ-4 חלקי השו"ע , יש שולחן ערוך חמישי שהוא שו"ע של "דעת ותבונה" . ישנם דברים פשוטים שכל מבין או לפחות הרוצה להבין, יודע שאין ראוי להתנהג כך. כמסופר על אחד הרבנים שאסר משהו וכשנשאל היכן זה כתוב ? הצביע הרב על ליבו, ואמר "כאן זה כתוב"… ישנם דברים פשוטים שהראש והלב אומרים שזה אסור.
ויזכור כל תלמיד ואדם שדווקא אליו נושאים עיניים ובודקים אותו, כשם שכל אדם דתי מייצג את הדת בעייני החילוניים, כך כל תלמיד במוסד דתי או חרדי או בן ישיבה מייצג את עולם החינוך והתורה ואם כן רובצת עליו חובת קידוש שם שמים ברבים ואחריות חס ושלום לחילולו.
מצפים מאיתנו לנורמות התנהגות אחרות – הבה נקדש שם שמים בכל הליכותינו!!!
"איש אמו ואביו תיראו" – כמה תובנות חינוכיות במצווה זו :
- שואל ה"כתב סופר" מהו הלשון "איש"? ומסביר, אפילו שהוא בגדר "איש", גדול ועומד ברשות עצמו, גם הוא מצווה בכיבוד הורים. ללמדך בא הכתוב, שלא יחשוב אדם בליבו כיון שהגיע לבגרות, התחתן והקים בית, ששוב אינו חייב בכבוד אביו ואמו, ומעכשיו חובתו רק לדאוג ולהתמסר לבני ביתו, אלא כל אדם ואדם גדול כקטן, מצווים בכיבוד אב ואם ובמוראם.
- הנצי"ב אומר "איש" לשון מעלה וחשיבות, ללמדך שגם אם הוא מצוין וגדול במעלה מאביו ואמו מ"מ הריהו מצווה במצות "אביו ואמו תיראו".
- השל"ה הקדוש אומר מתחיל בלשון "איש" יחיד, וסיים בלשון רבים – "תיראו". אלא שבא הכתוב לרמוז ולכלול גם את אביו ואמו של האיש, שלא יהיו הם הגורמים לבן שיעבור על מצוה זו.
- כתב על כך בעל ה"אבן עזרא"- ״ואמר ׳תיראו׳ לשון רבים, כי חייבים הרואים ללמדו ולהכריחו, וכן בשמירת השבת״. בתוספת הסבר : לאב ולאם לא נעים להזהיר את הבן על קיום מצוה זו ולומר לו: כבד אותנו! ירא מאיתנו! לכן מצוה זו מוטלת על אחרים, שרואים את הבן שאינו מכבד את הוריו. הם צריכים להזהירו על כך.
- התיבה איש לכא' מיותרת ? אומר הש"ך שרמז יש כאן ומכוון אל ההורים – אל תתייחסו אליהם כאל תינוקים , דעו שהשנים עוברות מהר ותוך זמן קצר הוא נהיה לאיש… וזה מטיל על ההורים אחריות – חנכו אותו כראוי כך שישמור שבת ויהיה קשור למורשת. "איש אימו ואביו תיראו"- על ההורים להתיירא ולומר לעצמם: הנה עוד מעט הבן שלנו נהיה לאיש, האם השרשנו בו את שמירת המצוות כראוי? חינכנו אותו לקיים "את שבתותי תשמורו"??
- ידוע המדרש שבכיבוד הקדימו את האבא כי ידעו חז"ל שאת האבא הבן מכבד פחות כי האבא הולך בד"כ ביד קשה יותר מהאמא . רואים מכאן שמי שרוצה שבניו יכבדוהו , עליו לכבדם ולשמור על כבודם. הורים שמטילים אימה על בניהם, ילדיהם יכבדו אותם כל זמן שהם קטנים מתוך פחד ואימה ,וכאשר הם יגדלו ולא יהא פחד גם כבוד לא יהיה.