הרב משה בירנבויםידוע הסיפור עם ר' ישראל סלנטר שראה 2 ילדים משחקים ברחוב ומתחרים מי יותר גבוה, והאחד דחף את השני מהמדרכה לכביש כדי להתנשא מעליו. אמר ר' ישראל שזה מראה שלילד זה יהא אופי רע. כי אם רצה לנצח בתחרות יכול היה לטפס על אבן וכד' ולהיות גבוה אבל הוא בחר לדחוף את חברו, להשפיל, לבזות ולהנמיך את חברו.
המושג "מצורע" – נגזר מהמילים "מוציא –רע" זה רוע פנימי המתבטא כך כלפי חוץ – בשביל להיות גדול, תנסה להגדיל את עצמך, אבל אל לך לנסות להקטין את חברך.
גם מדרך הטיפול ניתן ללמוד, אין התורה מחנכת אותו בצורה קיצונית, אלא בשלבים ובהדרגה, בשלב ראשון מובא אל הכהן למטרת חשבון נפש ותפילה, אם וכאשר המצורע לא מפיק את הלקח הנדרש ממנו, הוא נשלח להתבודד בהסגר חמור, מחוץ ל-3 המחנות
התורה הבינה גם שאין כאן רק בעיה מילולית בלבד אלא פגם בסיסי בהבנת "היחיד והיחד" . חברות היא מתנה גדולה לאדם – "לא טוב היות האדם לבדו" – אך אצל המצורע השתבשו הדברים, ולכן הוא יוכל להתרפא רק אחרי תקופת התבודדות בה יופרד לגמרי מהחברה, בתקופה זו יתבונן לעמוק בנושאים אלו ויראה את חשיבות החברה והצורך להסתגל לחיות בתוכה כראוי.
לזכור שגדולת חברינו לא מקטינה את גדלותנו אנו. שהרי למדנו "אין אדם נוגע במוכן לחברו" –"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה" ומברכים בכל יום "שעשה לי כל צורכי".