הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"צו את אהרון" אומר רש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס ובעולה יש חסרון כיס לכהן שכולה כליל. דהיינו שבכל הקורבנות שיש לכהן מתנות כהונה לא צריך זירוז ותמריץ ורק בעולה שכולה לה' צריך זירוז.
כאשר נותנים לאדם לעבוד עבודה קשה, אם נותנים לו אחר כך תשלום הוגן, זה נותן לו כחוחשק לבצע את העבודה, כי הוא יודע שאחרי העבודה הקשה מצפה לו תשלום הגון. כך גם כלפי ילדינו-תלמידינו אם אנו רוצים שילמדו, צריך לתת להם פרסי עידוד ומתנות ואז לא צריך שום זירוז…
במקום לתת עונשים ומכות, שמפחידים את הילד ומבלבלים אותו, ומשניאים עליו את הלימוד תמיד, צריך למשוך את ליבו ע"י פרסים ועידוד וזה הרבה יותר מועיל, ויביא לו חשק ואהבה ללמוד.
ולפורים – ידוע שיום הפורים מסוגל לישועות ורפואות למעלה מדרך הטבע ואף לדרגה של תחית המתים וכסיפור שקם רבא שחטיה לרב זירא ולמחר בעי רחמי ואחייה. ורמז לדבר שר"ת של "ונאמן אתה להחיות מתים" הם כר"ת של "ומשלוח מנות איש לרעהו" וס"ת של "ונאמן אתה להחיות מתים" הוא מתנ"ה. לרמז שע"י קיום מצות היום – משלוח מנות ומתנות לאביונים ניתן להחיות מתים. יהי רצון שנזכה לתחית המתים ויקוצו וירננו שוכני עפר
(אך בל נשכח שניתן לקיים תחית המתים ע"י "מחיה מתים במאמרו" במילה טובה לילד, במחמאה לחבר, בעצה טובה וכד' יכול האדם להחיות מתים פשוטו כמשמעו ולהעלותו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא)
"והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור"- כתב ב"טעם ודעת" שראוי לעורר מכאן על מכשלה שמצויה בימינו , שאם יארע לאדם ח"ו שאחד מילדיו נכשל בכשרונו ולא מתפתח כשאר בני גילו רח"ל הואיל וההורים מתייאשים מהתקדמותו ומוכנים לשולחו למקום שאין רוח חכמים נוחה הימנו ואין זה דרך התורה כי גם אותם צריך לחנך בטהרה ככל האפשר והמצוי וזה מה שרמוז כאן שגם את הדשן שהוא כבר שרוף , כיוון ששורשו בקדושה , צריך להוציאו "אל מקום טהור" דווקא ולא להשליכו סתם אל האשפה .
והרבה פעמים רואים שדווקא אותו בן שהיה נראה כ"אפר שרוף" הוא פורח וגדל ומניב פירות משובחים.. וגם אם לא בלימוד התורה דווקא , מכל מקום בשאר מעשי חסד ועבודת ה'. ודווקא אלו העמלים בתורה שלא היו כשרוניים ביותר אבל התמידו בעמלם ראו פירות גדולים בהרבה יותר מהכשרוניים שלא התמידו.
וצריך לזכור שכנגד ארבעה בנים דברה תורה וגם הבן הרשע וגם הבן החכם נקראים בנים .וזה שהוא רשע לא גורע מהיותו בן לאביו עם כל המשתמע מכך. ובעצם בכל אדם – תלמיד יש את כל ה- 4 בנים ביחד שמשמשים בערבוביא (והראיה שכת' אחד חכם ואחד רשע וכו' עם וי"ו החיבור)(ומעניין ש-4 פעמים "אחד" זה 52 כמניין "בן") והכל תלוי בנו לאיזה כיוון ננתב את דרכו
ואם בחרנו את הפס' הזה אי אפשר בלי הווארט של רבי מאיר מפרימישלאן שאומר שצריך האדם לזכור כי יבוא יום אשר "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" בגדי לבן – שהם תכריכים "והוציא את הדשן" את הגוף המדושן "אל – מחוץ למחנה" מחוץ לעיר "אל מקום טהור" לבית מועד – לכל חי "והאש על המזבח תוקד בו" האש של גיהינום ועל כן – יחזור בתשובה בעוד מועד.
בפרשה אנו יכולים ללמוד כמה כוח יש למחשבות שלנו. "המקריב אותו לא יחשב לו פיגול יהיה". חז"ל אומרים שמדובר כאן על אדם שחשב לאכול אחרי הזמן שמותר לאכול את הקרבן. כלומר, המקריב חשב בשעה שהקריב את הקרבן, לא לאכול אותו במשך הזמן שהותר לאכילה, אלא לשמור אותו כמה ימים ואז לאכול. ולמרות שלמעשה הוא לא נהג כפי מחשבתו ובפועל הוא אכל את הקרבן כמחויב, ובזמן הנכון, עצם הכוונה והרצון לאכול חוץ לזמן המותר- פוסלת את הקרבן.
מכאן רואים את כוחה של המחשבה- הקרבת הקרבן הייתה מושלמת, וכל הפעולות נעשו בו כראוי. אבל מכיוון שחלפה מחשבה בראשו לא לאכול את הקרבן בזמן או במקום הנכון, זה נחשב לפיגול. ועונש כבד מוטל על אדם זה.
גם במגילת אסתר ניתן לראות את עצמת כוח המחשבה : על המן הרשע נאמר: "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם…" לשמחתנו הרבה, מחשבתו הרעה לא יצאה אל הפועל, ויתירה מזו, מחשבתו הרעה שבה והתקיימה בו עצמו. וכך כותבת המגילה על המן הרשע: "ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישובמחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ".
על כח המחשבה כותב ר' נחמן מברסלב – "והמחשבה היא גבוהה מאד מאד למעלה מן הכל ויכולה להשיג ולהגיע למעלה למעלה". ובמקום אחר כותב רבי נחמן: "דע, שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם, יוכל לפעול שיהיה כך".
וכך כותב ה"חזון איש": "מסודות הבריאה שאדם במחשבתו מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה"
בעזרת המחשבה אדם יכול להפליג למציאות רוחנית טובה יותר, מציאות שיכולה להתגשם בתוך החיים היומיומיים שלו. ולמרבה הצער, מחשבות שליליות ולא מועילות עלולות לגרום לאדם לשקוע בתחושת חוסר אונים, דאגות ותסכול. המציאות הגשמית קשורה למציאות הרוחנית ומשתלשלת ממנה. כבר ידוע לנו שאפשר לשנות את המציאות על ידי שינוי התפיסה המחשבתית.
גם בחינוך – מילים ומעשים פועלים בהתאם למחשבה ולכוונה . אם כוונת המחנך לטובת הילד, לרומם אותו, לעזור לו ולהועיל לו, הילד ירגיש את זה ויקבל את הדברים בהתאם. שהרי "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב".
דבר נוסף: כהורים/מחנכים עלינו לחשוב ולהאמין שהתלמידים/ילדים שלנו יכולים ומסוגלים להצליח ולהגיע רחוק. אם נחשוב כך ונאמין בזה באמת, התלמידים ירגישו את זה וגם הם יחשבו כך שהרי "כמים הפנים לפנים – כך לב האדם לאדם.
נלמד את עצמנו ואת הילדים שלנו לחשוב בצורה חיובית: " "אני יכול", "אני מסוגל", "יש לי את הכוחות"… ובעזרת ה' כך יהיה.