אוהד שקד-מנדלבוייםכעת, כשאנחנו שבוע אחרי יום השואה וגם קצת אחרי יום העצמאות הנחוג באזעקות מייללות ובקולות נפץ שנעים בין זיקוקי די-נור לכיפות ברזל, אפשר לחזור לשגרה עד החג הבא עוד מספר שבועות.
אחת השאלות שתמיד שואלים אנשים היא כיצד ייתכן שהמכונה הנאצית, ימ"ש, הצליחה בתוך שש שנים להפוך עם שוחר תרבות, עם נאור ומשכיל – להיות עם של חיות טרף, והכוונה כמובן לעם הגרמני. כיצד ייתכן שרוצח המונים בכל יום יכול להגיע אחרי שרצח אלפים אל ביתו ולנגן בשלווה בכינור, בפסנתר ובעוגב. כיצד ייתכן שרוצח אס.אס שעשה את המעשים הנוראיים באותו היום יכול להגיע הביתה בסיומו של יום מרחץ דמים של יהודים – ולקרוא פואטיקה רומנטית של סופר גרמני זה או אחר.
התשובה היא שלא עשו ראשי הממשל הנאצי דבר מיוחד. כל שהם עשו היה יצירה של דה-לגיטימציה ליהודים. בגרמניה חיו חצי מיליון יהודים, במדינה בה חיו יותר מ-60 מיליון (!), הווה אומר שהיהודים היוו רק אחוז אחד מתושבי המדינה. האם באופן הגיוני ניתן להטיל על אוכלוסייה שמונה אחוז אחד בלבד את כל הצרות של החברה כולה? התשובה היא כמובן שלא. אלא שיצירה של דה-לגיטימציה לאותה חברה – היא-היא השורש שהביא בתוך זמן קצר לחיית האדם הגרמני (ונתעלם כרגע מן העובדה שהם יונקים את שנאת ישראל מאמותיהן, ונתעלם מהעובדה שהם ככל הנראה צאצאי עמלק).
מדוע עדי המדביר, לא מרגיש שום הרגשה נוראית בכל ערב כשהוא חוזר הביתה אחרי שקטל מאות ואלפים של תיקנים, חיפושיות, מזיקים ויתושים? מדוע כשמריאלה או אנשי כתר הדברות לא מרגיש שום תחושת מצפון על רצח עם של תיקנים ומעופפים?
התשובה היא כמובן – כיוון שמבחינת בני האדם אוכלוסיית המקקים היא מזיקה. אוכלוסיית היונים היא מעיקה ומזיקה, אוכלוסיית הנמלים היא הרסנית. על כן בן אדם לא מרגיש שום רגשות אשם על כך שהוא "רוצח" מקק או נמלה.
ובכל זאת, מקקים ובני אדם אינם אותו הדבר. אבל כאשר באופן שיטתי מחלחלים לציבור שהיהודים אינם בגדר בני אנוש, באמצעות אחיזת עיניים ואסוציאציות שגורמות לצופה לקשר בין עכברים ומקקים ליהודים – הצופה הולך ורואה חוסר חשיבות בקיומם של היהודים, ואף בשלב כלשהו לא רואה שום בעיה בהשמדתם, בדיוק כשם שהמדביר מדביר את המקקים והנמלים בבית. לכן גם אין בעיה למדביר שום תחושה בעייתית של חזרה הביתה ושמיעת מוסיקה תרבותית גרמנית או קריאה של ספר גרמני איכותי.
כאשר מטפטפים לציבור דה-לגיטימציה לחברה מסוימת, לעם מסוים, לתרבות מסוימת – העם או התרבות השליטים הולכים ומפסיקים לחוש אחריות קולקטיבית לאותה חברה לה עושים דה-לגיטימציה.
במשך שנים ארוכות עיתונאים, "חוקרים", פוליטיקאים, אנשי רוח וכל זב חוטם – עורכים דה-לגיטימציה לציבור החרדי. הם אינם משתמשים אמנם באותן הטכניקות של הגרמנים ברוך השם, וגם אינם יוצרים דה-לגיטימציה קיצונית שיכולה להוביל לרצח עם, כך אני מקווה. הם גם אינם יוצרים דה-הומניזציה (חוסר אנושיות) לציבור החרדי, כפי שעשו בגרמניה ליהודים – מה שהוביל לרצח העם.
אלא שהם עושים רצח אופי ודה-לגיטימציה לחרדים בצורות אחרות. מבחינת אותם גורמים, כמו אותו האיש בעל הבלורית, לחרדים אין זכות לקבל מהמדינה דבר, "כי הם לא נותנים דבר". מבחינתם החרדי הוא פרזיט וסוציופט, הוא דואג רק לעצמו והמפגש היחיד בינו לבין החברה הכללית היא בכך שהוא כופה את עמדותיו על הציבור, ואפילו יעניקו לכך שם אקדמי בשם "הדתה".
הם לא יסיתו כנגד החרדים בצורה ברברית ומשולחת רסן. הם לא ישתמשו בתקשורת במאצ'טות. הם ישתמשו בעניבות. בדיוק כמו שהגרמנים לא קראו בתחילה לפגוע פיזית, לא פעלו באופן פוגרומי כנגד היהודי, אלא פרסמו מאמרים, הסבירו רציונאלית הכול. כך, כל דבר בגרמניה היה מבוסס על מדע וידע, לא על רגש ושנאה, לכאורה. לא צריך היה להסביר שיהודי הוא שונה – הרי המדע ("תורת הגזע") מוכיח שהוא פשוט גזע אחר. גזע שונה ואלים שדורות ישאיר כתם בצאצאיו שהתערבבו עם הגזע הארי (זו הייתה הטענה של ימ"ש לשערו השחור).
גם בעל הבלורית, להבדיל אלפי הבדלות, לא יקרא לפגיעה בחרדים. הוא גם יגלגל עיניו ויגיד שאינו נגד חרדים. הוא רוצה לסייע להם, לאהוב אותם, לתמוך בהם. הוא רק דורש מהם להשתנות – להפוך להיות הוא עצמו.
מבחינתו מי שאינו רואה את ערך העבדות (של העבודה) כערך עליון, מי שאינו רואה את ערך השירות בצבא (אפילו בעיתון במחנה או בבטלנות בתפקיד טיפשי בקריה) כערך עליון – אותו אחד הוא פשוט חסר לגיטימיות וקיום במדינה "המתוקנת" שלו.
וכדי שלא יגידו שהוא סתם פועל נגד החרדים, הוא יביא נתונים שקריים ומעוותים, כמו למשל שאברך יקבל עכשיו קצבה של 8000 שקל בחודש. הלוואי.
והקהל שלו, ששווי בקסמו שונא-ישראל – נסחף אחריו ומשתחווה לו בדיוק כמו שעם אחר השתחווה למישהו אחר בעבר.
בלי לחשוב.