הרב אליהו פורטנוילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
ידוע מה שכתוב בפוסקים שהשבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול על שם הנס הגדול שקרה לעם ישראל במצרים, שלקחו את הכבש לקרבן פסח, וכשהמצרים שאלו אותם מה הם עושים, הם אמרו להם שהם מתכוננים להקריב את השה לקרבן פסח. ולמרות שהמצרים מאד כעסו על כך (בלשון המעטה) מכיון שהשה היה האלילים שלהם, אבל הם לא עשו שום דבר לבני ישראל, ועל שם הנס הזה, יום זה – שבאותה שנה היה שבת – נקרא שבת הגדול.
ולכאורה צריך להבין, למה בני ישראל באמת אמרו למצרים את הסיבה האמיתית שלקחו את השה, ובכך הסתכנו שהמצרים יעשו להם משהו, למה באמת לא יכלו להמציא איזושהי סיבה, וכמו שלגבי הבגדים הם רק "השאילו" את הבגדים והכלים ולא אמרו שבאמת הם מתכוננים לקחת וללכת, ולמה באמת סיכנו את עצמם?
ושמעתי לבאר ביאור נפלא: באמת כל עוד לא הגיעה הגאולה, בני ישראל היו צריכים לשקר ולא להסתכן, מכיון שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. אבל ברגע שמגיע זמן הגאולה, צריך להראות מסירות נפש לקיום מצוות ה' בשביל לזכות לגאולה.
לכן, דווקא בזמן הזה של יציאת מצרים, היו צריכים בני ישראל למסור את נפשם בשביל קיום מצוות קרבן פסח, בשביל להראות לקב"ה שהם מוכנים למסור נפשם עבור קיום מצוותיו.
וזה מה שאומרים בהגדה של פסח "ואומר לך בדמייך חיי", שהקב"ה אומר לבני ישראל, שגאולתם היתה בזכות דמם שהיו מוכנים למסור על קרבן פסח.
ויהי רצון, שנזכה עוד השנה לגאולה האמיתית בביאת המשיח ובבנין בית המקדש, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבח ה', אמן.