למה אנחנו לא מפרידים דת ומדינה?

בעקבות המאמר משבוע שעבר בנושא תכניותיו הנלוזות של פייגלין, שב"ה הוא ככל הנראה (בשעת כתיבת שורות אלו) לא יזכה להיכנס אל הכנסת, ניגשו אלי מספר קוראים ותהו מה היסוד שעל בסיסו החרדים מתנגדים במשך כל השנים להפרדת דת ומדינה – שמא מדובר ביכולת הציבור החרדי לגייס עוד כספים שמגיעים לו בצדק מקופת המדינה? ומדוע הדתיים לאומיים מתנגדים להפרדה זו?

ידוע כי לפני שנים שאלה זו הונחה בפני הרב אלישיב זצ"ל שפסק חד משמעית כפי שפסקו רבותינו לפניו וגם רבותינו לאחריו – שאין ליזום שום הפרדה כזו שמכונה "הפרדת דת ומדינה", וזאת כיוון שהקשר בין הדת היהודית למדינת ישראל – מאפשר "בכפייה" קשר בין היהודי החילוני שאינו שומר תורה ומצוות לבין תורת ישראל בכך שהוא "תורם" באמצעות המסים המוטלים עליו – לתלמודי התורה והכוללים, ובכך למעשה מחובר הקשר בין העם היהודי למדינת ישראל.

הפרדת דת ומדינה, מהצד החרדי וגם הדתי לאומי היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לחברה החרדית. בשיטת הפרדת הדת והמדינה, הופכים שירותי הדת לעניין פרקטי של אמונה. בארה"ב שירותי הדת מקבלים תקציב מסוים – בין אם מדובר בשירותי דת יהודית, נוצרית או מוסלמית. בתי ספר יהודיים מקבלים מימון זהה כמו בתי ספר כלליים או נוצריים (ויש כרגע להוציא מהמשוואה את העלות הנמוכה מאוד שמעבירה הממשלה באופן כללי בארה"ב לחינוך ציבורי). גם בתי כנסת ואפילו כוללים מתוקצבים בארה"ב כמו תקציב הכנסיות והאוניברסיטאות, וגם כאן יש להוציא את המשוואה של מהו הסכום הנכון לשלם, אבל דבר אחד ברור – לימודים גבוהים – באוניברסיטה או בכולל – הם זהים מבחינת התקצוב. המשמעות בישראל היא העברה של 31,000 שקל למוסד הלימודי לכל אברך בשנה, בניגוד להיום שכל מוסד כולל גבוה – מקבל סכום אפסי.

כך גם בשירותי הדת. במדינה בה קיימת הפרדה בין הדת וענייני המדינה – יהיה תקציב ברור לכל נושאי הדת והמדינה תהיה מחויבת לספק שירות זה לכלל התושבים, בדיוק כמו היום. זאת ועוד, שכיום התקצוב אינו בהלימה לכמות המשתמשים בשירותי הדת, ואילו במדינה מופרדת – התקצוב יהיה חייב להיות בהלימה לכמות המשתמשים. כך, אם בעיר מסוימת משתמשים כיום בשלושה מקוואות על מספר מסוים של אנשים – במדינה מופרדת לא רק שהמדינה תממן את כל בניית המקווה, אלא היא תצטרך גם לבנות הרבה יותר מקוואות.

וכך גם בענייני החינוך – המדינה לא תוכל לתת תקציב נמוך יותר לתלמודי תורה מאשר לבתי הספר הממלכתיים, כיוון שאין קשר בין לימודי הדת במקום לבין התקציב שחייב להיות זהה לשאר המוסדות החינוכיים.

זאת ועוד, נכון שבמדינה מופרדת תהיה תחבורה ציבורית בשבת ועסקים קטנים וגדולים יוכלו לפתוח שעריהם בשבת, אבל שכונות, ערים ואפילו רחובות בהם יש רוב דתי – יוכלו להיות סגורים עפ"י חוק מנסיעת כלי רכב. מספיק יהיה שברחוב אחד גרים 51% שומרי שבת – ואפשר יהיה בהליך מנהלתי קצר לסגור את הרחוב בשבת, גם אם 49% מהציבור ברחוב יתנגד.

אז מדוע החרדים והדת"לים לא מאמצים את הגישה הזו של הפרדת דת ומדינה? אם הכול בה מלא בתקציבים ויאפשר חירות חינוכית כפי שאנו באמת רוצים – מדוע החרדים מתנגדים לכך?!

ויש לדעת שיש שתי סיבות לכך. הראשונה, והיא כמובן המכריעה ביותר שגדולי הדור מציגים – הפרדת דת ומדינה משמעותה ניתוק הקשר בין יהדות למדינת ישראל,  ניתוק בין האדם היהודי לבין לימוד התורה אשר הוא מממן כיום. אמנם לכאורה גם בהפרדה בין דת ומדינה אותו אדם ישלם מס וחלק מהמס יגיע ללומדי התורה – אלא שהמס שיעבור אז ללומדי התורה יהיה מעוגן בחוק בסעיף של השכלה ולא בסעיף של דת. הקשר הדתי בין היהודי לבין היהדות – ימחה. 

עם ישראל הוא יחידה אחת, הוא גוף אחד. כאשר חלק אחד בעם ישראל לומד תורה וחלק אחר מממן זאת, אם ברצונו בכך או ללא רצונו – יש קשר ביניהם. מרגע שננתק את הקשר הזה – למעשה ננתק את הקשר בין היהודי למדינה.

והסבר שני להתנגדות זו שהוא פרקטי ביותר – ברור לחרדים, וגם לדת"לים, שההנהגה הלא דתית תעשה הכול כדי לפגוע בתקציבים שיגיעו עפ"י חוק, וימציאו אלף המצאות כדי למנוע שוויון אמיתי בין כל המתוקצבים בסעיף החינוך, למשל, או שירותי הדת. וגם ברור לנו שבג"ץ לא יהיה המונע את הפגיעה בשוויון הזו, בדיוק כפי שאינו מונע פגיעה כיום בחרדים ובדתיים.

ואולי סיבה נוספת, ומכריעה ביותר כחלק מהסיבה הראשונה, היא העובדה שהפרדה של דת ומדינה לא תאפשר קיום נישואין וגירושין באמצעות הרבנות – מה שיאפשר כמות אדירה של ממזרות בעם ישראל. המשמעות היא כי ניתן יהיה לסגור בתוך 15-20 שנה את ארגוני הקירוב השונים, כי מרגע שיתנהלו "רשימות יוחסין" – יתקיים ניתוק ממשי בין יהודים עפ"י התורה לבין יהודים לפי דעת גייגר או כסיל זה או אחר שמחליט מה נכון ומה לא נכון לו.