הרב מאיר אסטריקאחר שעסקה תורה בנגעי אדם ונגעי בגדים, עוסקת התורה בנגעי בתים – "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" (פרק יד פס' כב). וכתב הרמב"ן (יג מז) וז"ל "זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו". כלומר, שנגעי בתים עצם התהוותם – נס הוא, אלא שמתרחש נס זה, לעורר את ישראל במקום הצורך. וכן פירשו הספורנו (יג מז) והרמב"ם (טומאת צרעת טז י).
ובגמ' (סנהדרין עא א) מובאים כמה פרשיות עליהם מעידה הגמ', שלא היו ולא עתידים להיות מחמת ריבוי פרטיהם, וכגון פרשת בן סורר ומורה. ובין דברים אלו אומרת הגמ' שאף פרשת נגעי בתים לא תתכן שתהיה, משום חידושו של ר' אליעזר ברבי שמעון, שעל מנת שיחול דין בית המנוגע, דרושים פרטים רבים בגודל הנגע ובמיקומו.
והקשו רבים [טעמא דקרא; אילת השחר (שבת כז ב) ועוד] שבשלמא פרשת בן סורר ומורה אינה יכולה להיות לפי שישנם דברים רבים שתלויים ביד האדם ואין מסתבר שיעשה האדם לכל הפרטים הללו. אך בנגעי בתים, לפי מה שפירשו הראשונים שעיקרו נס הוא, מה לי נס קטן ומה לי נס גדול, וכשם שלא נבצר מהקב"ה לעשות נגע קל כך לא נבצר הימנו לעשות נגע על כל פרטיו, ומדוע אומרת הגמ' שאילו נגע לא היה מצריך דינים רבים, אפשר שהיה נוצר נגע, ורק משום רבוי פרטיו לא יתכן שיווצר, והרי כלפי שמיא אין כל הבדל בין נס לנס. ודוחק לחלק שכתם קל נראה כטבעי, ונגע גדול במקום מסוים נראה כנס. לפי שמלשון הראשונים משמע שאין נגעי בתים יכולים להתהוות כלל ועיקר, אלא ע"י נס.
ויש מי שכתב בדרך דרוש, שכיון שנגעי בתים נס הוא, א"כ רק לדבקים ביותר בקב"ה, ראוי שיעשה להם נס גלוי זה להוכיחם על מעשיהם, וכפי שכתב הרמב"ן (שם) "כי לא זכו לענין הנגעים רק הנבחרים בעם ובארץ הנבחרת", וכוונת הברייתא שכיון שעניין הנגע בבית הוא כ"כ מרוחק מעולם הגשמי ומצריך נס גלוי, א"כ רק לאדם גדול ומרומם עד מאוד עושים נס זה, ואדם כזה איננו בנמצא, ולכן בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות.
ונראה לבאר העניין לפי פשוטו. שההבנה השגורה היא שכל דבר שנעשה מחוץ לחוקי הטבע בהם מתנהל העולם, בכלל נס הוא. אך אין הדבר כן, אלא ישנם שתי מערכות שונות, מערכת גשמית ומערכת רוחנית, ובתוך כל מערכת, ישנה התנהלות טבעית וישנה התנהלות ניסית. כלומר, ישנה מערכת רוחנית המורכבת מגדרים וכללים ברורים, וישנם דברים המתרחשים הנראים בעיננו כנס, אך לאמיתו של דבר, הם בכלל המערכת הטבעית הרוחנית, וישנם דברים שאף במערכת הרוחנית בכלל נס הם.
ודוגמא לדבר, המסופר בגמ' (קידושין כט ב) על רבי יעקב בנו של רב אחא, שסיבב אביי שיישן במקום מסוים, על מנת שישמיד בכח תפילתו מזיק ששכן שם, וביאר המהרש"א שאביי לא סמך על הנס לפי "שכח תפילתן של צדיקים שמועיל למעלה מן הטבע אינו נחשב בגדר נס", הרי לנו מקרה שיצא מחוקי הטבע המקובלים בידנו, ואעפ"כ אין הוא בכלל נס, אלא התנהלות טבעית של המערכת הרוחנית.
ואם כנים הדברים, יש ליישב בפשיטות את דברי הראשונים שנגעי בתים נס הוא, עם דברי הגמ' שבית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, משום ריבוי פרטיו. דמה שכתבו הראשונים שנגעי בתים הוא נס, כוונתם, שלפי המערכת הגשמית לא ייתכן שיווצר נגע בבית, אך מכל מקום במערכת הרוחנית דבר זה הוא טבע, שכאשר יחטא האדם יופיעו נגעים בקירות ביתו. אך מכל מקום אף במערכת הרוחנית, מקרה זה שיתהווה נגע בגודל מסוים ובצורה מסוימת, אין זה בכלל ההתנהלות הטבעית אלא נס הוא. ולפיכך אומרת הגמ', שכיון שצריכים אנו את כל התנאים הללו, ואין זה בכלל כלליה הטבעיים של המערכת הרוחנית, לפי שאף במהלך הרוחני נחשב הדבר כנס, ממילא "בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות".