האלוקים שלנו והאלוהים שלהם

בכל סיום של שנה לועזית, נהוג בציבור הכללי לקיים "חשבון נפש". אל תדאגו… לא מדובר על חשבון הנפש המוכר במחוזותינו. שם מדובר על "חשבון נפש" מסוג אחר – מי הם "המנהיגים" של השנה בתחומים שונים כמו הספורט, ה"תרבות", המוסיקה וכו'.

בכל רגע נתון כאשר תפנו לכל צעיר, נער וילד חרדי ברחוב ותבקשו ממנו לחשוב במשך כמה שניות על דמות נערצת עליו, סביר להניח ב-99% מהמקרים שתשמעו שמות של רבנים גדולי ישראל, אנשים בעלי שם הן היום והן בעבר. אפילו אם תשאלו נער שקצת סר מדרך הישר איזה דמות הוא מעריץ – סבירה לה כי הוא יגיד שם של אחד מגדולי ישראל.

בציבור הכללי, אשר שם בוחרים לגיבורי התרבות שלהם אדם שכותב "שירים", שהם בעצם גיבוב של קללות, אמירות נוראיות, אמירות משפילות וכו', אין פלא שהמנהיגים האמיתיים שלהם הם השופטים, וכאשר שומעים על פרשות המשפט לאחרונה – אפשר להבין הכול… עד לאן הציבור הכללי התדרדר. מה אדם מוכן לעשות בעבור משרה, בעבור כבוד.

וכבר אמרו חז"ל ש"הקנאה, התאווה והכבוד" מוציאים אדם מן העולם. וידוע הווארט ששואל – וכי לא ראינו אנשים בני 90 שנפטרים בשיבה טובה ועם הרבה רדיפה אחר כבוד, תאוות וקנאות?

אלא שהווארט אומר כי מוציאים אותו מן העולם – לא רק מהעולם הבא בשל חטאיו הרבים של אותו רודף כבוד, תאווה וקנאה. אלא מוציאים אותו גם מהעולם הזה. שכל עולמו כאן – גיהינום הוא! כל היום עסוק הוא בלרדוף שררה, קנאה, תאווה וכבוד. ואם מעט תפגם בכבודו – חס ושלום! הוא ידאג לספר לך בדיוק מה הוא, מה הרזומה שלו ואיזה כבוד מגיע לו.

השופטים בחברה החילונית הם האלוהים שמכתיב את המוסר האנושי, את אמת המידה, את האמת הטהורה. ואם הרוב בחברה החילונית לא יודע בדיוק מה נכון, אז האלוהים שם מבהיר זאת באמצעות פסקי דין חורצי גורלות, שמבהירים ש"המיעוט הנאור" (זה השייך לשמאל כמובן) הוא למעשה הרוב.

האלוהים שלהם המציא את אמות המידה של הדמוקרטיה, של הפלורליזם ושל השוויון. אבל כשהשוויון לא מסתדר להם טוב בעין – פתאום הם מסיתים את הראש. כשזכויות האדם מתנגשות עם מאווייהם של האלוהים – אז האלוהים משנה את הפסיקה. כאשר המוסר של הציבור משתנה, האלוהים שלהם משנה המוסר. כאשר האלוהים שלהם מדבר על פלורליזם הוא באמת מאמין שצריך לתת למגוון לבוא לידי ביטוי בכל דבר ודבר, אבל בתנאי שהמגוון הזה הוא אינו מתנגש עם ערכים של אנשים אחרים, שמאמינים בצניעות ולא מפרסמים תמונות של מתמודדות בבחירות בשלטי חוצות, גם אם מדובר "רק" במתמודדת למפלגה בעלת גוון של שנאה לכל מה שריח יהודי נודף ממנו. וכן, שם הגוון הוא מאוד חד-גון. 

וכדי להסביר לכולם שהאמת שלהם היא הנכונה, הם ישתמשו ב"דתי מחמד" (יכול להיות דמות נשית או גברית) שלרוב משתייך אל הזרם ה"דתי ליברלי" (דתי לפי דעתי, דתי בא-לי… מה שתרצו) שיספר כמה החרדים אשמים בחילול השבת (וחס ושלום לא המנהיג בעל הבלורית וחבר מרעיו, מלשון רַע), הם יסבירו כמה "הדרת נשים" זה נוראי, שהרי באותן מפלגות יש ייצוג נשי, ואצל החרדים, ה' ישמור, אין ייצוג נשי. אז מה עושים?

כופים.

כופים ייצוג נשי, וכופים שיתלו תמונות של נשים ברשות המקומית החרדית, וכופים את האלוהים שלהם על הציבור החרד לדבר ה' ועל הציבור הדתי-לאומי ששומר על הערכים המקודשים של הדת.

והאלוהים שלהם ממציא לכפייה הזו גם שם, כדי שזאת לא תהיה באמת כפייה – הוא קורא לזה "קידמה", "תרבות", "התקדמות", ליברליות, פתיחות, השכלה ועוד.

הרי ברור לכולנו שאם היה חבר כנסת דורש מעל בימת הכנסת שתלמידי ישראל החילונים ילמדו גמרא – זה מיד יהיה "כפייה דתית", "הדתה" ושאר מלים יפות ומעונבות שהם המציאו.

אבל כשח"כ דורש מעל בימת הכנסת שבתלמודי תורה חרדים ילמדו מקצועות חול בעלי השפעה השכלתית על הילדים – זה לא כפייה. זה התקדמות, זה רצון של הציבור הכללי לקדם את החרדי.

אבל האלוקים שלנו הוא אחר. האלוקים שלנו הוא אותו אלוקים מאז נברא העולם. הוא אינו משנה את עמדותיו בכל פעם שהרוח נושבת למקום אחר. האלוקים שלנו אומר בצורה ברורה מה המוסר ומה האמת. מה נכון ומה צריך לעשות ולא לעשות. האלוקים שלנו אומר בצורה ברורה מה האמת ומה הצדק. מה הנכון ומה הטעות.

האלוקים שלנו איננו משנה הגדרות בהתאם למה שנוח באותו הרגע לציבור שהוא רוצה שילכו אחריו. מי שלא רוצה ללכת אחריו – זו בחירה שלו. האלוקים שלנו נתן לציבור שלו בחירה חופשית, בניגוד לאלוהים שלהם, שמסרב להניח בחירה חופשית לציבור. האלוהים שלהם יתלה בכיכר העיר את מי שיסטה מהאמת שהאלוהים שלהם רוצה להגדיר.

יש לנו אלוקים, והוא ניצח עד היום את כל האלוהים. כל ניצח את אלוהי המצרים, וגם את האלוהים של היוונים, והרומאים והגרמנים וגם את אלוהי החילונות הוא ינצח.

אנחנו איתו!