חוק נאמנות או הכרת הטוב

אדם שאומץ בלידתו ע"י משפחה מאמצת – האם חייב הוא בכיבוד אב ואם? והאם הוא מחויב בכיבוד אב ואם להוריו הביולוגיים, אשר נטשו אותו? כמעט כל הפוסקים קובעים כי הוא חייב להוריו הביולוגיים בכיבוד אב ואם, אבל הוא גם חייב בכיבוד אב ואם להוריו המאמצים, אבל לא מתוך כיבוד אב ואם אלא מתוך הכרת הטוב. ויש פוסקים שכותבים שלהוריו המאמצים הוא חייב אף יותר מהוריו הביולוגיים.

כאשר הגיע רופא לטפל ברב אליישיב זצ"ל, ביקש הרב להגיד לו תודה באנגלית, בשפת הדיבור של הרופא ושאל כיצד אומרים 'תודה' באנגלית. שאלוהו מה החשיבות לומר לרופא תודה, שכן הם – המשמשים בקודש – יגידו בשמו. אלא שאז הוא אמר שבחזרת הש"ץ בתפילת שמונה-עשרה – הש"ץ מוציא לידי חובה את הציבור בכל הברכות – ורק ברכה אחת הציבור בעצמו צריך לומר – ברכת ההודאה (מודים אנחנו). להדגיש החשיבות של הכרת הטוב.

בימים האחרונים העלתה שרת התרבות הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה, אולם היא לא תמשיך לקריאה שנייה ושלישית בגלל השבריריות של הקואליציה.

הצעת החוק הזו קובעת בפשטות שגוף שמקבל תקציבים ממדינת ישראל וכן אדם המקבל תקציבים ממדינת ישראל – לא יוכל לפעול כנגד המדינה, לעודד טרור, להזדהות עם מחבלים (יהודים וערבים, אגב) וכו'.

הצעת החוק כמובן גרמה להרבה מאוד תרעומת אצל "אבירי חופש הביטוי" אשר טוענים שעם העברת החוק – למעשה "יסתמו פיות" של אנשים בגלל שאינם מזדהים עם מדינת ישראל.

בפועל הם צודקים. זה אכן יסתום את הפיות הללו. אבל הגיע הזמן שזה יקרה. כי אם השכל הישר של אדם לא אומר לו – 'אתה מקבל כסף מהמדינה, אתה לא יכול לדבר נגדה, אתה לא יכול להעלות מחזות שמאדירים מחבלים או מציגים את ישראל כמדינה הדומה לגרמניה הנאצית' – אז המדינה צריכה לומר את זה.

השכל הישר אומר שלא יורקים לבאר ממנה שותים. הבסיס המינימלי ביותר לאדם – זו הכרת הטוב. כאשר תיאטרון בחיפה, שמקבל אפילו שקל אחד מכספי משלם המסים הישראלי, מעלה הצגה שבאופן עקיף מציגה מחבל נתעב כגיבור – הרי זו לא רק חוצפה ושערוריה – זו פעולת טרור בעצמה.

מה לא אומר החוק? החוק לא אומר שאסור להציג עמדות של האדרת מחבלים, לצערי, אלא אומר שמי שיציג עמדות כאלה – לא יוכל לקבל כספים מהמדינה. החגיגה של לירוק את הבאר שממנה אתה שותה – אמורה הייתה להיגמר, לולא חשבונות צרים של כמה אנשים שאומרים לכולם שהם "כולנו".

אז לא, הם לא כולנו. הם שותפים למסע הדה-לגיטימציה שמוביל השמאל הקיצוני, ואשר השמאל המתון שבוי לו. מסע שמדבר על "חופש הביטוי" אבל שוכח את המוסר החשוב ביותר – הכרת הטוב ו"הקם להורגך…".

הבסיס המוסרי – הן היהודי והן הכלל-עולמי – אומר שישנה חובה מוסרית להכיר את הטוב. על כן רבים מהפוסקים סבורים שאפילו אם הוריו של ילד מאומץ חיים – עליו להגיד קדיש על הוריו המאמצים שמתו, וזאת גם ללא בקשה מההורים הביולוגיים. כמו כן הוא חייב בכל ההלכות של כיבוד אב ואם, מצד הכרת הטוב שבעניין.

אבל כאשר ההסתכלות של האדם היא עקומה וכל מה שהוא רואה לנגד עיניו הוא זה שהאדם השני יביע את עמדותיו (בתנאי שהן תואמות לעמדותיו שלו כמובן) – ואינו מבין שעיקרה של הדמוקרטיה היא לא חופש הביטוי אלא הגבולות שלו – הרי שאותו אדם, למרות שהוא חושב שהוא איש הדמוקרטיה הגדול ביותר – במקרה הטוב הוא הקרוב ביותר להיות דיקטטור, אבל אפשר להירגע – הוא יהיה הדיקטטור של האנשים עם הדעות הנכונות. והן לא מימין.