התנגשות ערכים

 הליברליזם והדמוקרטיה הביאו לעולם ערכים חדשים. ערכים נעלים וחשובים. ערכים שכל בן אנוש יכול להזדהות איתם ולקבל אותם לחיקו. ערכים של שוויון, שחרור העבדות, חירויות האדם, ערכים של שלטון העם ושל שלטון הרוב, של קבלת האחר למרות היותו מה שהוא, ולמרות שהוא שונה לך ואף מתנגד לך.

ערכים אלו מקודשים ע"י אנשי הליברליזם. עבורם השוויון, החירות, הסובלנות ושלטון העם הם בסיס מהות החיים. הם מוכנים לצאת למלחמות על ערכים אלה מול מדינות הפועלות נגד ערכים אלה (לכן, אגב, לעולם לא נמצא מלחמה בין שתי דמוקרטיות. כל המלחמות בהיסטוריה וכנראה גם בעתיד הן תמיד מלחמות בין מדינה שאינה דמוקרטית לרעותה או מול מדינה דמוקרטית) ולהקריב מיליונים מבני האומות הדמוקרטיות.

ערכים אלו מקודשים ע"י אנשי הליברליזם, והם רואים בהם חוקי-יסוד חשובים מכל דבר ועניין אחר. נכון שגם בקרב הליברליים יש "סרגל" וישנם ערכים נוספים שהם "מכניסים" לסרגל שלהם. הם מכניסים לתוך הסרגל שלהם ערכים כמו לאומיות ודת.

במשך מאות שנים נהנו אנשי הליברליזם מאהדה גדולה של קהל הולך וגודל המצטרף אל השורות. בתחילת תקופת הנאורות, שהציגה אל העולם את ערכיה – רבים נהרו אליה והצטרפו אל ה"תורה" החדשה.

ערכים אלו הם אכן נעלים. אבל יש ערכים נעלים יותר, עבור קבוצה קטנה ואיכותית שקוראים לה – שומרי התורה והמצוות. אלו שלא זרקו את התורה והמצוות, או עיוותו את המצוות ואת חוקות התורה כי לא נוח היה להם. אלו שהעדיפו שלא לקבל עבודה בשבת – ולשלם על זה במחיר שלא יהיה להם "כרטיס אדום" של ההסתדרות – כשהמשמעות היא קושי כלכלי עצום. אלו שהחליטו שהם עושים הכול במלחמתם כדי לא להתדרדר אל עולם המוסר המעוות של הנאורים, שהשתמשו בכל אקט אלים שרק יכלו כדי להביא אליהם עוד ועוד שומרי תורה.

לא, הם לא השתמשו בחרבות וברובים כמו בימי הביניים ובתחילת העת החדשה. לא, הם לא השתמשו בסכינים. הם השתמשו והם משתמשים בנשק אחר – עטים וחוקים. בעטיהם הם שולחים חיצים באמצעות מאמרים, "מחקרים", מאמרי-דעות, ספרות, עיתונאות וכו'. בחוקיהם הם מאלצים ואונסים את שומרי התורה "לעשות בדיוק מה שצריך" ומה שצריך – זה מה ש"הנאורים קובעים". הנאורים מדברים על חירות, אבל לא מסוגלים להעניק אותה למי שאינו חושב כמוהם. הם יתעסקו בשוויון, אך לא יעניקו אותו באמת – כאשר יחששו שהשוויון יבוא אליהם חזרה "הפוך על הפוך".

הנאורים, לפחות כלפי עצמם, לא מצליחים לקבל את העובדה שהערכים שלהם מקודשים – אבל יש אנשים שיש להם ערכים מקודשים נוספים ואחרים. הם לא יכולים להסכים עם העובדה שיש אנשים שפשוט חושבים שערכים מהותיים של האדם הם אמונה, שמירת מצוות, הסתפקות במועט, צניעות, חיי קהילה וקיום התורה. ברגע שאחד מהערכים שלהם יתנגש בערך של אותם "חשוכים", כפי שהם קוראים לאלו שלא השילו מעל עצמם את התורה והמצוות, אז הם יאנסו את "החשוכים" לקבל את ערכיהם שלהם. ואם לא יצליחו בכוח, ישתמשו הם ביותר כוח. לא פיזי, ברוב המקרים. הם ישתמשו בכוח של בג"ץ, בכוח של העיתונות ושל התקשורת.

ואנו רואים זאת בשנה האחרונה יותר ויותר. מבחינתם אם חיילים דתיים לא הסכימו לראות דוגמה לצניחה מחיילת בגלל בעיות הצניעות – הכבוד שלה והפגיעה בה חשוב הרבה יותר מאשר האמונה וההלכה שהם הולכים בה.

אבל אם הייתה זו קבוצה של דרוזים או מוסלמים שהיו מסרבים להסתכל לעבר חיילת שמבצעת תרגיל צניחה כי מבחינת הערכים שלהם היא לא צנועה – הם לא היו מדברים מילה אחת, כי יש להם "חופש דת". חופש הדת של הגוים חשוב עבור אותם "נאורים" הרבה יותר מחופש הדת של היהודים. בעצם, ליהודים, מבחינתם, אין בכלל חופש דת.

מבחינתם אם לאחד מהמפקדים המוערכים והמוצלחים – מפקד חטיבת גבעתי (!) יש ערך חשוב של אמונה בצדקת הדרך והוא מוציא קול-קורא לחייליו שבו מחזק את ידיהם וגם קורא שם "שמע ישראל" – מאותו הרגע הם לא יודיעו לו על פיטוריו – הם ידאגו שהוא יפרוש כשלא יקדמו אותו "סתם בלי סיבה". כאילו העובדה שהוא אדם דתי לא מספיק ברורה למה הוא לא יקודם אבל קצין שאמר ברמז שחיי פלסטינים חשובים לא פחות מחיי חיילים – יקודם אף אולי להיות רמטכ"ל.

כאשר ערך של שמירת השבת הוא עליון אצל חייל, הם לא יצליחו לעכל את העובדה שהוא לא מסכים לחלל שבת שלא בפיקוח נפש, ולמרות שהמפקד שלו צועק עליו שלהכין לו עכשיו אוכל זה פיקוח נפש – הוא יסרב לעשות כן.

וכך, למעשה, הם ידרשו שיהיו קורסים משותפים לגברים ולנשים המיועדים למגזר החרדי, כי "יש שוויון", אבל לא יצליחו להשיב מדוע בספורט אין שוויון (נראה את אותם "נאורים" דורשים שוויון בספורט…). באמצעות בית המשפט הם יסגרו שערי ספרייה ביום שבו היא סגורה גם כך, והחליטו לפתוח אותה לציבור הדתי בהפרדה, כנהוג אצלנו מדורי-דורות, כי לטענת השופט הנאור – אין מה להפריד בספרייה.

וכך, באמצעות עטיהם ומשפטיהם הם יאנסו אותנו, שומרי התורה והמצוות, וינסו לגרור אותנו להפוך ולקדש ערכים פסולים כשלהם – ערכים של אינדבידואליזם (אני דואג רק לעצמי), תועבה ו"חופש" של – עשה מה שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה בלי הגבלה. בעצם, יש הגבלה – אל תהיה דתי.

מאמר זה פורסם לראשונה ב-Ynet.