ההבדל בין פנחס לבלק

פרשת פנחס ובלק הם שתי פרשיות מתוך חמש פרשיות בתורה הקרואים על שם אנשים. יש עוד שלוש פרשיות שקרואים על שם של אנשים, והם נח, יתרו וקורח. פנחס ובלק הם הפרשיות שצמודות זו לזו, ומוסר השכל מעניין יש להסיק מהשפעת האנשים שעל שמם נקראו פרשיות פנחס ובלק.

בעצם לפנינו שני אנשים אלו, מנוגדים בטבעם ובאופן פעילותם מן הקצה אל הקצה. רק בפרשה הקודמת קראנו על בלק מלך מואב שחש בסכנה מצד עם ישראל, אך הוא אינו עושה שום דבר בעצמו, כל פעילותו מתבטאת בניסיון לרתום אחרים שיעשו את המלאכה במקומו (זקני מואב ובלעם). כשבלק מפוחד, אין הוא עושה דבר, אלא שולח שליחים ומנסה לקחת לצידו את בלעם שיקלל את בני ישראל.

בניגוד לכך רואים אנו בפרשת השבוע את פנחס שהוא איש המעשה הנמרץ. פנחס שפעל, עשה ויזם בהחלטה של רגע, פנחס לא עומד מהצד ומחכה שמישהו יעשה, הוא לא ממתין, לא מגייס ולא שולח, אלא כשפנחס רואה דבר שצריך להיעשות, הוא פועל מעצמו בנחישות ובמרץ לשם שמים, תחושת שליחות והצלת העם, כפי שאמר הלל הזקן במסכת אבות [פרק ב' משנה ה']: "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש".

ניתן לראות מה קרה ומה עלה בגורלו של בלק ולאן הגיע. בלק שלא פעל בעצמו מאומה, בלק שרק תיכנן לגייס, בלק שרק רצה להפעיל את האחרים, לא עלה לו הנסיון יפה כלל וכלל, שאפילו קללה אחת הוא לא הצליח להוציא מבלעם על עם ישראל. אך לעומת זאת מעשה הקנאות של פנחס היו למעשה תוצאות מיידיות, כפי שאנו רואים כבר בפרשה זו כמו שכתוב בפסוק "הנני נותן לו את בריתי שלום", ובהמשך כתוב "והיתה לו ולזרעו אחריו". ללמדך – וצריך לזכור את זה טוב, לא בכדי שני הפרשיות האלו צמודות, אלא משמשות לנו לקח תמיד בכל הזמנים: אל תדחה מה שנחוץ לעשות היום למחר, והחשוב מכל אל תטיל על אחרים מה שנדרש ממך לעשות.