מדינה שמאבדת את הזהות שלה חלק ב

\משך מאה חמישים שנה מנסים בכל דרך אפשרית התנועה הרפורמית ולאחריה התנועה הציונית – לשנות את הבסיס של העם היהודי. בכל דרך שהיא ניסו הרפורמים להשפיע על ההרכב של העם היהודי. בתחילה הניסיונות שלהם באו לידי ביטוי באישור נישואין עם לא יהודים. לאחר מכן גם באופי הלימודים עצמם, כשהם משלבים זרועות עם תנועת ההשכלה.

גם התנועה הציונית מנסה בכל השנים לבודד את מרכיב הדת ואת מרכיב התרבות, הפולקלור, ולהפוך אותם לשני מרכיבים נפרדים ולא קשורים זה בזה.

במה דברים אמורים. היהדות היא הדת היחידה שבה לכל פולחן דתי קיים גם משקל תרבותי-חברתי-מסורתי או במילה אחת – פולקלור – תרבות. קיימת מצוות תקיעה בשופר בראש השנה. האקט עצמו הוא כמובן אקט דתי, כלומר פולחן דתי, אבל אליו מוצמד גם דורות של תרבות שעברה מאב לבן ויצרה קשר תרבותי-חברתי למצווה. כך, גם אדם שאינו שומר תורה ומצוות הרבה פעמים יבקש לשמוע תקיעת שופר, לקיים את ליל הסדר (גם אם אינו שומר) ולשבת בסוכה (גם אם היא פסולה). בכל שנה רואים תמונות ממרפסות ברחבי הארץ בהן בנו סוכה מתחת למרפסת של השכנים בקומה מעל. העיקר לשבת בסוכה.

כל זאת – כיוון שלפולחן הדתי של ישיבה בסוכה יש גם אפקט או קשר תרבותי-מסורתי.

ניסיונותיה של הציונות לעקור או להפריד בין הפולחן הדתי ולצד התרבותי כמעט ולא הצליח. כשניסו באמת לעקור את הדברים נוצר מצב שליהודים היה חסר הצד התרבותי ולכן "הלבישו" אגדות על אותם אירועים דתיים או שהעצימו פרטים שוליים באירועים אלה, כגון חנוכה (שהפך להיות ניצחונם של המכבים בלבד) או ל"ג בעומר (שנקשר משום מה לבר-כוכבא) ושבועות (כַּדֵי החלב והביכורים בלי קשר לבית המקדש אלא דווקא לתנובה) ועוד.

כך גם חוק הגיור החדש המונח לפתחה של הכנסת. אם היינו מושיבים ועדת רבנים, גדולים ככל שיהיו, שהיו צריכים לקבוע החלטות הרות גורל בנושא כלכלי כלשהו של המדינה – האם לדעתכם החילונים היו מקבלים את הרעיון שקבוצת רבנים תכריע בנושאים כאלו? ודאי שלא. אז מדוע כאשר קבוצה של 120 חברים, שבתוכם רוב מוחלט של מחללי שבת, מיעוט של יהודים שונאי ישראל וחלקם אפילו אינם יהודים (!) – קבוצה זו יושבת ויכולה לקבוע מי יהיה יהודי ומי לא? מאיפה החוצפה, עזות המצח הזו?

התשובה היא – ניצחונה של ההפרדה של התנועה הציונית בין הפולחן הדתי לבין הפולקלור התרבותי. ההסתכלות של אותה ועדה שישבה וקבעה את הקריטריונים לגיור היא הסתכלות רפורמית לחלוטין – הסתכלות לפיה להיות יהודי זה אומר להיות שייך לתרבות היהודית, לחגים, לאווירה, למוסיקה. חס ושלום לא לקיים תורה ומצוות. היום אתה נוצרי ומחר אתה יהודי. היום אתה חזיר ומחר אתה פרה. השאלה איך אתה מגדיר את עצמך.

זו גם הסיבה שגדולי ישראל מתנגדים לכל פשרה בנושא חוק הגיור, כי הצלחת חוק הגיור תוביל אותנו במהרה לפי תהום של ממש – בה למעשה יש הכשר דה-פאקטו (בפועל) לגרסתם של הרפורמים לגבי היהדות – אוסף של פולקלור וצבעים בלבד, ואם ירצה לקיים מצוות – בהצלחה.

ואילו יעבור החוק האומלל הזה, ייתכן וצריך לחשוב על שתי מדינות לשני עמים – עם יהודי ועם שחושב שהוא יהודי.

לפרק הקודם לחץ כאן: מדינה שמאבדת את הזהות שלה