מדינה שמאבדת את הזהות שלה

נצייר ציור – נותנים לאחד מהרבנים החשובים בישראל לקבוע בנושא ביטחוני או בנושא כלכלי כלשהו. או לא לרב מסוים, אלא לוועדת רבנים, תלמידי חכמים, שעסוקים כל היום בלימוד התורה – לקבוע הליך כלכלי משמעותי מאוד לקידומה של המדינה – אם ייכשל: המשמעות היא שישראל צונחת בדרגת האשראי והיכולת הכלכלית שלה חוזרת עשרים שנה אחורה. אם זה מצליח – היא מזנקת קדימה.

האם לדעתכם הציבור הישראלי החילוני יקבל את הרעיון שוועדת רבנים תקבע את המהלך הכלכלי הזה? בוא ננחש את התשובה.

אז מדוע כל-כך טבעי שוועדה של אנשים שאין להם שום קשר עם ההלכה היהודית – היא תקבע כיצד יגויירו אנשים ועוד יותר מכך – מדוע המדינה בכלל מתערבת בהכרעה כל-כך גורלית – מהיכן החוצפה והסמכות שהמדינה, שאינה שומרת תורה ומצוות ואינה פועלת על פי חוקי התורה – תקבע מיהו יהודי?

התשובה – איבוד הזהות של המדינה.

שני אירועים שמעניינים את הציבור שלנו כקליפת השום נדונו בזמן האחרון – האחד משחקה של נבחרת ארגנטינה שהחליטו לקיימו בירושלים ולכן הנבחרת הארגנטינאית הודיעה שלא תגיע, והאירוויזיון  שאמור להתקיים בשנה הבאה בישראל – אשר מקום האירוע לא ברור. נהוג ברוב הפעמים שעיר הבירה היא זו שמארחת את האירוע.

פגיעה בריבונות

שני האירועים האלה – המשחק והאירוויזיון – הנם למעשה אותו עניין: הריבונות

 של ישראל על ירושלים. ולא מדובר על ירושלים המזרחית, שם חלוקות הדעות, אלא על ירושלים המערבית – שלגביה לא אמור להיות ספק בנושא הריבונות.

גם ביקורו של הנסיך הבריטי בישראל בקרוב – גם הוא נדון בנושא הריבונות של ישראל בירושלים, אלא שכאן נדון גם העניין המזרח-ירושלמי.

ונפרוט זאת. רצתה שרת הספורט והתרבות שהמשחק של ארגנטינה יתקיים בירושלים, כחלק מהמציאות בה נבחרות של מדינות מתחרות זו עם זו בעיר הבירה. ישנו איצטדיון גדול (טדי) ולכן אין שום סיבה שזה לא יקרה בירושלים. הטענה של השרה הייתה טענה לאומית. ביטול המשחק הוא למעשה הודאה של ארגנטינה שירושלים (המערבית) אינה בירת ישראל. 

התגובה של ישראל הייתה הלם ושתיקה. כשבפועל התגובה הייתה אמורה להיות חריפה הרבה יותר – כדין מדינה שפוגעת בריבונות של חברתה – החזרת השגריר הישראלי מארגנטינה ואף גירוש השגריר הארגנטינאי מישראל, הוצאת תקנות תקיפות כנגד תיירים מארגנטינה וביטול הסכמים דיפלומטיים וכלכליים.

יתר על כן – האמירות של שחקני ארגנטינה כאילו בתש"ח גורשו התושבים מהכפר בו נמצא היום האצטדיון הם מקוממות – כי בפועל לא רק שלא גורשו משם, אלא שהתושבים של אותו כפר ברחו לירדן, ואלו שלא ברחו ונשארו – נטמעו בירושלים המזרחית והמערבית. אבל בישראל לא דאגו לספר את האמת לאף אחד. ישנה מחשבה, משום מה, שהאמת לא מעניינת אף אחד. זה נכון לגבי האנטישמיים, אבל במציאות 80% מהעולם אינו אנטישמי, גם אם הוא שונא ישראל. הוא הופך להיות שונא ישראל כי הצד הפלסטיני משחק יפה על הרגש, בזמן שישראל שותקת. וכבר אמרה התורה – שתיקה כהודאה.

אבל בפועל – כלום. ועוד יותר מכך – כבר החלו דיונים לגבי המקום בו ישראל תארח את האירוויזיון – וירושלים כבר לא ברורה מאליו. אמנם הצדדים לכך הם בעיקר טכניים כמו מספיק בתי מלון, עלויות של איצטדיון מכורה ועוד, אבל ישראל לא מתכוונת להתעקש על בירתה כמקום לקיום האירוע הגרנדיוזי הזה – שמשמעותו: הכרה בירושלים כבירת ישראל. קיום התחרות במקום שאינו ירושלים – זו פגיעה בריבונות של ישראל על ירושלים, המערבית לפחות. טוב שלא תתקיים תחרות כזו כלל בישראל אם לא בבירה.

אז למה בכל אופן זה כן מעניין אותנו, ומה הקשר אל הגיור?

התעקשותה של שרת התרבות לקיים את המשחק בירושלים, כמו גם רצונה הטבעי לקיים את תחרות השירים בבירה נובעת ממניעים ברורים – מניעים לאומיים.

אבל הבעיה היא לא טכנית היכן לקיים את האירועים הללו – העניין הוא הרבה יותר עמוק – מדובר על שחיקת הזהות היהודית ממדינת ישראל ורצונם של ארגונים ישראליים ובינלאומיים לטשטש את הזהות היהודית של ישראל.

אותם ארגונים פועלים ללא לאות לייצר דה-לגיטימציה לישראל ועושים זאת גם באמצעות ירושלים. ומדוע? כי ירושלים היא לא רק נכס לאומי, כמו שמייחסים לה בימין. היא נכס יהודי-מסורתי-תרבותי-דתי. וכנכס כזה – מטרת אותם ארגונים, ששייכים לצד מאוד ברור של המפה הפוליטית – היא לנסות ולשלול את הריבונות של הנכס הזה – ירושלים. כי כשיצליחו להפקיע את ירושלים מישראל – למעשה כל הבסיס המסורתי-תרבותי-דתי של העם היהודי בישראל נשמט, וגם הלאומי-אתני.

זו גם הסיבה שאותם ארגונים תומכים כל-כך בחוק הגיור החדש, שלמעשה שומט את הקשר היהודי-מסורתי-תרבותי-דתי של דלת הכניסה לעם היהודי, והם – הם המשפיעים במטרה להחדיר את הגויים בצורות רפורמיות כאלו ואחרות לעם ישראל ולמדינת ישראל. וחבל שאותם לאומניים שצועקים על ריבונות ירושלים, לא מבינים שאין ירושלים לאומית בלי ירושלים דתית, בלי ירושלים מסורתית. אם אין ירושלים דתית-מסורתית – היא גם לא תהיה ירושלים לאומית.

לפרק הבא לחץ כאן: מדינה שמאבדת את הזהות שלה חלק ב