הרב ירחמיאל קראםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
התורה חסה על ממונם של ישראל, כאשר הקב"ה מצווה למשה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים. המטרה היא לא רק כדי להשקות את העם. אלא "והשקית את העדה ואת בעירם" גם את חמוריהם. מכאן אומרת הגמרא הרמז שהתורה חסה על ממונם של ישראל.
יעקב אבינו העביר בנחל את כל אשר לו, ומכל מקום שב והתעכב על פחים קטנים וכל כך למה? מפני שאין הצדיקים פושטים ידיהם בגזל. ממונו של אדם, שהתייגע עליו והגיע לידיו ביושר ובהגינות חביב עליו יותר מגופו ולכן ממונם חביב עליהם מגופן מפני שאת גופו קיבל האדם מהקב"ה ללא עמל ויגיעה ואילו על ממונו יגע ועמל.
לפי זה צריך להבין, מדוע כאשר בני גד ובני ראובן אומרים למשה: "גדרות צאן נבנה למקננו וערים לטפנו" יש עליהם טענה על שהקדימו ממונם לטפם. והרי כך צריך להיות. אלא צריך לומר שהבנים הם כמו ממונו של האדם מפני ש"את עמלנו אלו הבנים" והיה עליהם להקדים טפם לממונם שעל מה שהאדם עמל ויגע אתו הוא צריך להעריך יותר. כמו שאמרה הגמרא בכתובות: "אלו הם מעשה ידיו של אדם הוי אומר אלו בניו ובנותיו".
כאשר הקב"ה מצווה את משה למנות את בני ישראל, והמניין ששולט בו עין הרע עלול ח"ו להביא עליהם נגף. מצווה הקב"ה למנותם על ידי מטבעות של מחצית השקל. ובמדרש תנחומא איתא: "אמר רבי מאיר כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו".
והדבר פלא, וכי משה רבנו לא הכיר בצורת מטבע שהיה צריך להראות לו מטבע? ומדוע דוקא של אש? ואיך ידע מהמראה מהו משקלה? ובכלל מה מקום יש למטבע זו תחת כסא הכבוד שמשם הוציאה הקב"ה להראותה למשה?
משה רבנו נתקשה איך מטבע של מחצית השקל יכולה לכפר ולמנוע נגף. הרי הכסף הוא כלי המשחית הגדול ביותר. באמצעותו מגיע האדם ל"וישמן ישורון ויבעט". ומי שיש לו מנה הרי רוצה מאתיים? אלא, הראה לו הקב"ה שמתחת לכסא הכבוד יש מטבע. ללמדך שכל הבריאה כולה כל מה שנמצא מתחת לכסא הכבוד, ניתן לאדם. "השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם". והאדם ברצונו ובמעשיו יכול הוא לקיים את העולם או ח"ו להחריבו. כאותה האש המחממת בימות הקור, ועושה אור בחושך, על ידה מכינים מזון. אך איתה גם שורפים ומכלים הכל . בדיוק כמו המים שהם מקור החיים בעולם אך יכולים גם לשטוף את העולם.
כמין מטבע של אש, כמשקולת ביד האדם, ברצותו מטה לכאן וברצונו לכאן. אדם שזכה לעשירות יכול בכספו להרבות תורה, לקיים מצוות, לעשות חסד. אך יכול גם לשרוף ולכלות. "ממון" בגמטריא "סולם" אפשר לעלות בו אך אפשר גם לרדת.
האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל כמו גדולי ישראל אחרים התנגדו לכך שהישיבות הקדושות יקבלו תקציבים ממקורות זרים לרוח התורה וזאת משום התלות וההשפעה שנוצרת עכב כך. נכון שבתחילה הנותנים לא מבקשים כלום אך בסופו של דבר המקבלים עצמם יבואו לשאול אותם מה ואיך לעשות.
צאו וראו, אמר, איך הצליח קורח למשוך אחריו למחלוקת עם משה רבנו את ראשי הסנהדרין, אשר התורה מעידה עליהם שהיו נשיאי עדה, קרואי מועד אנשי שם. תלמידי חכמים ויראי אלוקים שנבחרו על ידי משה רבנו להנהיג את העם. ואיך הצליח קורח להמריד אותם נגד ד' ותורתו.
כל זאת משום שקורח פיקח היה. נתן להם מענקים ותרומות. פיזר להם מממונו העצום ללא כל תמורה. העיקר שישבו וילמדו. אחר כך כאשר ביקש מהם להצטרף אליו במאבקו נגד משה לא יכלו להעיז פנים ולסרב.
והביא לזה כראיה את דברי רש"י בסנהדרין נ"ב על הגמרא: "אמר רבי למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ, בתחילה דומה לקיטון של זהב, סיפר הימנו דומה לקיטון של כסף, נהנה ממנו דומה לקיטון של חרס" וכתב שם רש"י, משום דאיירי בעדת קורח נקט לה כלומר, הגמרא הביאה את המימרא של רבי בגלל שעסקה בעדת קורח שהיו תלמידי חכמים כדכתיב "נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם". ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בקב"ה.
זה טבעו של הממון וזהו כוחו של הכסף ליצור תלות, לעוור עיניים. זה הוא מטבע של אש. כסף ללא השגחה מתמדת, ללא שמירה מעולה יש בו סכנה גדולה. החכם עיניו בראשו לא להכנס למצב בו יפתח תלות בכספו.