להפרכם את בריתי

"ואם בחוקותיי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי" (כו, טו) וברש"י: "כופר בעיקר הרי שבע עבירות – הראשונה גוררת השנייה וכן עד השביעית וגו'".

לקראת חגיגות השבעים למדינת ישראל, פנה אחד העיתונים אל אנשי ציבור וביקש מהם לכתוב מכתב דמיוני לדור המקימים. אחד מחברי הכנסת בחר לכתוב מכתב לסבו, שהיה הרב הרצוג זצ"ל, רבה הראשון של המדינה. בנו של הרב היה נשיא המדינה והיה ידוע בחיבתו לתורה, אבל לא בקיומה. הנכד כבר לא מרגיש חלק מקושר לתורה.

הרב קליין היה אחד מהרבנים הידועים והחשובים בהונגריה שלפני השואה, חלק מילדיו כבר לא היו בני התורה ונינו הוא אותו האיש בעל הבלורית וחסר העתיד.

מסופר על אחד הרבנים שיום אחד נכנס אל מונית וביקש להגיע למקום מסוים. בדרך, כדרכם של נהגי המוניות, אמר לו הנהג – 'אל תראה אותי ככה, אני דתי בלב! סבא שלי היה צדיק גדול, אחד הרבנים הידועים' ואף זרק לאוויר את שמו של הקדוש. הרב שתק ומלמל לעצמו באומרו "גם הסבא של החתול היה נמר".

אומר רש"י על הפסוק "שבע עברות: הראשונה גוררת השנייה וגו': לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצוות, כופר בעיקר". מדהים.

רש"י מתאר לנו כאן את ההידרדרות של עם ישראל על כל שלביה – זה אחר זה, וזה תלוי בזה. לא מצאנו דור של צדיקים שבניהם היו כבר רשעים גמורים, הדברים נעשו בשלבים. התנועה הרפורמית לא קמה ביום אחד או בחמש שנים וכפרה בעיקר, זה היה תהליך ארוך ומתמשך.

התנועה הציונית לא קמה יום אחד וכפרה בעיקר. היה זה תהליך ארוך, שחלקים משומרי המצוות בעם ישראל חשבו שאם יצטרפו אל הסוס הדוהר, קרי התנ"צ, ויעצרו אותו אז הוא יירגע. רובם הגדול בעצמם נפלו, נופלים וייפלו מהסוס הדוהר הזה. חלקם תיארו את העשייה שלהם כ"גשר בין עולמות", כשברור שהגשר היה רק בין העולם הדתי לעולם החילוני, ולא להפך חלילה.

לא למד.  כל ראשי הציונות מתאפיינים באלמנט אחד שמופיע היטב בקורות החיים שלהם – "בגיל זה וזה עזב את הישיבה". בקיצור – הפסיק ללמוד. הגאווה הגדולה של  ראשי הציונות היא שהם הפסיקו ללמוד, שהיו בורים מלימוד התורה ובד-בבד בגאווה גדולה שלמדו את 'תורת ההשכלה'.

לא עשה – השלב השני ברוב המקרים של ראשי הציונות הוא שהם הפסיקו לקיים מצוות, כך על אוסישקין נכתב "עזב את הישיבה והחל לעבוד, עזב את הדת ו…". על דוד בן גוריון נכתב כי עזב את הישיבה והצטרף אל תנועות נוער כאלו ואחרות, מן הסתם הוא לא שמר שם שבת. וכן לגבי ביאליק ואחרים. גם אצל הרפורמים רואים שמיד לאחר שהפסיקו ללמוד תורה ועברו ללמוד השכלה, הם גם הפסיקו לעשות.

מואס באחרים לעשות – השלב הבא בהידרדרות של מנהיגי הציונות (וכן גם לגבי שאר התנועות) היה כעסם על אלו שכן שומרים. זו גם הסיבה שרוב הצירים בתנועה הציונית התנגדו להצטרפות של דתיים אל התנועה. וכשאלה כן הצטרפו לאחר מספר שנים – הם סבלו הרבה מאוד מאפליה כנגדם. השיא של האפליה הגיע בעלייה השלישית (תרפ"ב), אז הפועל המזרחי הוציא הודעה לציבור (תרצ"ה) לא לתרום לקק"ל כיוון שהאדמות שלה ניתנות רק לחילונים.

שונא את החכמים – ביזוי תלמידי חכמים הוא תמיד "סאטירה". לשנוא תלמידי חכמים מעולם לא היווה שום בעיה. אם מישהו היה מעליב את אחד המנהיגים החילוניים היו גוערים בו, אבל תלמידי חכמים – לזה הם המציאו את השם "סאטירה". כלומר: ביקורת הומוריסטית שתבזה תלמידי חכמים, ודי לנו לזכור כיצד במשך שנים ביזו את הרב עובדיה זצ"ל ואחרים, כאילו מדובר באחרון האנשים, כשמוציאים דברים מהקשרם בזדון, ועד היום כך, כאשר גם הדתיים-לאומיים היום סובלים מזה.

מונע את האחרים – במשך כל השנים היו ניסיונות בלתי פוסקים למנוע את קיום המצוות כסדרן. לולא עמידתם האיתנה של גדולי ישראל והנציגים הדתיים והחרדיים במטרה למנוע את הפגיעה בחיי הדת בישראל – חיי הדת בישראל היו קשים מנשוא. גם היום אנחנו שומעים כל הזמן על ניסיונות של "עגלים ישקו" כאלו ואחרים למנוע את קיום המצוות – דרישה לחלל מקוואות, להכריח לעבוד בשבת ואין ספור דוגמאות. לכל בר דעת ברור שאם ההנהגה הדתית לא הייתה מאלצת את ההנהגה החילונית במדינה, היינו במקום אחר לגמרי.

כופר במצוות – אחד הדגשים הגדולים של התנועה הרפורמית, וגם לאחר מכן תנועות אחרות, וביניהם גם חילונים רבים שסתם לא יודעים יותר מדי כי סיממו את עיניהם בהסתה אנטי-דתית – אחד הדגשים היה תמיד על העניין של "מה אתה עושה עניין מהמצוות?", "המצוות האלה הן המצאה" ח"ו וכו'. מבלי שיש להם כל מידע, כי הם הפסיקו ללמוד, הפסיקו לעשות, שונאים את החכמים ומונעים מהאחרים לעשות – הם מפקפקים בנתינת המצוות ובקיומן.

מכאן כמובן מגיעים רבים מהם לכדי כופר בעיקר שהרי אם אינך לומד ואינך עושה, אם אתה מואס באלו שכן עושים ומבזה תלמידי חכמים, מונע מהאחרים וכופר בקיום המצוות – כיצד תאמין שיש בורא לעולם? כיצד תאמין שיש גאולה לעם ישראל?