לייקר את מקפלי המצנחים

הרב יהודה לייב אלתר – האדמו"ר מגור (מוכר בשם ספריו – "שפת אמת"), נפטר מן העולם בגיל צעיר יחסית – חמישים ושמונה. בזמן הלוויה שלו, בנו – בעל ה"אמרי אמת", אמר למקורביו, שמנחמת אותו העובדה שאביו זכה לאריכות ימים.

מקורביו לא הבינו את כוונתו – אביך זכה לאריכות ימים? הלא הוא נפטר בגיל צעיר? השיב להם ה"אמרי אמת", לא אמרתי שהוא זכה לאריכות שנים, אלא לאריכות ימים. אבי הצליח לעשות את ימיו "ארוכים" על ידי שהוא גרם לכל יום להיות מיוחד ומלא.

לשום אדם אין שליטה על מספר שני חייו. רק בורא עולם קובע זאת. אולם בידי האדם ניתנת הבחירה על מילוי ימיו, כלומר, באחריותו להפוך כל יום למלא בתוכן, ל"ארוך", משמעותי ומיוחד, ובנוסח התקופה: לספור כל יום.

פרשת "אמור" כוללת בתוכה בין היתר את פרשת המועדות – בה מפורטים כל מועדי וחגי ישראל. אחד המועדים הוא ארבעים ותשעה ימי "ספירת העומר" – המהווים "גשר" בין חג הפסח לחג השבועות.

בימים אלו, מצווים אנו על ספירה יומיומית מדויקת, כאשר נקודת המוצא הוא יום הקרבת עומר השעורים, שהוקרב במוצאי יום טוב ראשון של פסח, והיעד הוא חג השבועות: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, טו).

הספירה שהחלה ביציאת מצרים ותסתיים במתן תורה, מסמלת את החשיבות שעלינו להעניק לכל יום ויום במשך תקופה מיוחדת זו ואת הציפייה שלנו לקראת העתיד. הספירה גורמת לכך שכל יום שחולף אינו הופך להיות חלקיק אבק בערפילי ההיסטוריה אלא להיפך – ל"מטען גנטי" רב עצמה לעתיד. יום סַפוּר הוא יום של חשבון נפש, בו אדם לא נותן לימיו לחלוף ביעף, אלא הוא סופר כל יום ובודק מה עשה בו, האם יום זה קידם אותו אל ייעודו ומטרת חייו או שלא.

זהו המסר העיקרי של מצוות ספירת העומר.

ישנו פיוט מפורסם האומר: "בן אדם! למה תדאג על הדמים ולא תדאג על הימים. כי הדמים אינם עוזרים והימים אינם חוזרים. רדוף אחר התורה והמצוות, אשר הם לעד קיימים".

*

בימי ספירת העומר, נוהג עם ישראל מנהגי אבלות מסוימים, כאות אבל על פטירתם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בפרק הזמן שבין פסח לשבועות (לאחר חורבן בית המקדש השני).

התלמוד כותב (יבמות סב ע"א), שהסיבה המרכזית לטרגדיה זו היא שהם לא נהגו כבוד זה בזה. בימי ההכנה לקבלת התורה, יש להיזהר ביתר שאת בכל העניינים שבין אדם לחברו, שהרי כידוע, אחדות ושלום הם תנאי מהותי לקבלת התורה. בתקופה זו אנו נזהרים ביתר שאת בכל העניינים שבין אדם לחברו, ובפרט במתן כבוד איש לרעהו, שהרי זו הייתה נקודת המכשול העיקרית של תלמידי רבי עקיבא שמחמתה הם נפטרו מן העולם.

כבוד הדדי הוא כל כך חשוב, עד כדי כך שבהיעדרו אין סיבה לחיים. המהר"ל מפראג כותב: "כאשר נוהג כבוד בחברו, דבר זה הוא עצם החיים" (חידושי אגדות א, קלג, על מסכת יבמות). התלמוד כותב שתלמידיו של רבי נחוניה בן הקנה שאלוהו: "במה הארכת ימים?", והוא השיב: "לא התכבדתי בקלון חברי" (מגילה כז ע"ב). כלומר, יש קשר בין מתן כבוד לאריכות ימים.

במקום נוסף: "כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו, רבינו! למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם" (ברכות כח ע"ב). המהר"ל מבאר כדרכו שוב: "כי דבר זה אורח חיים ממש, ואלו שלא נזהרו בכבוד חבריהם לכן מתו" (נתיבות עולם, נתיב אהבת הריע ג).

יש סיפור מפורסם על צ'רלס פלאם, שהיה טייס קרב אמריקאי בזמן מלחמת וייטנאם. לאחר שבעים וחמש טיסות קרביות, המטוס שלו הושמד על ידי טיל קרקע-אוויר. פלאם פלט את עצמו מהמטוס וצנח לשטח האויב. הוא נשבה ושהה שש שנים בכלא. הוא שרד, וכיום הוא מרצה על הלקחים שלמד מאותה התנסות קשה.

יום אחד, פלאם ישב במסעדה, ניגש אליו אדם ואמר לו: "אתה פלאם! אתה הטסת מטוסי קרב בוייטנאם מנושאת המטוסים "קיטי הוק" והמטוס שלך הופל!"

"איך אתה יודע?" שאל פלאם.

"אני קיפלתי לך את המצנח", השיב האיש.

פלאם היה המום ואמר לו – אני חייב לך את חיי, שהרי אם המצנח שקפלת עבורי לא היה נפתח, לא הייתי כאן היום.

מאותו מפגש, פלאם חשב רבות על אותו מקפל מצנחים, וניסה לדמיין כיצד היה נראה אותו אדם במדי חיל הים שלו על גבי נושאת המטוסים עליה שרתו שניהם. הוא תהה כמה פעמים חלף על פניו ואפילו לא שם לב אליו או טרח לומר לו בוקר טוב. פלאם היה טייס קרב בכיר ומוערך, ואילו הוא מלח פשוט עם יידע בקיפול מצנחים. כעת פלאם מעריך את אותו מלח על השעות הרבות אותן בילה בבטן האנייה, בודק את המצנח ומקפל אותו בעדינות, כשהוא מחזיק בשתי ידיו, בכל פעם מחדש, את גורל חייו.

היום שואל פלאם את הקהל בהרצאותיו, "מי מקפל לכם את המצנח?" תנסו לזהות את אותם אנשים ותכירו להם טובה.

לכל אדם, ולו המוצלח ביותר, יש "מקפלי מצנחים", אנשים המספקים לו את מה שהוא צריך כדי להצליח. מצנח פיזי, מצנח מנטלי, מצנח רגשי ומצנח רוחני.

דווקא בתקופה בה אנו מתאבלים על פטירת ציבור כה גדול בעקבות חוסר כבוד הדדי, הבה נתקן את עצמינו ונכבד ונוקיר את כל אלו שנותנים לנו להגיע לאן שאנחנו הולכים.