אוהד שקד-מנדלבוייםהמונח "עד מדינה" נשמע לאחרונה כל-כך הרבה בגלל אוסף הראיות שמנסים לגבש במשטרה כנגד ראש הממשלה. אין בדברינו לחזק את המוסריות של ראש הממשלה. אנחנו, בניגוד לציבור המתלהם והתלהב שיודע הכול – לא יודעים הרבה, וכבר כתב בפסק דין אחד משופטי העליון שעל מנת להוביל לכתב אישום כנגד ראש ממשלה צריך שתהיינה הרבה יותר ראיות מוצקות והרבה יותר מקצה חוט כדי להרשיע. לא כיוון שמדובר באדם מסוים שמכהן כראש ממשלה, אלא בגלל ש"הזזת" ראש ממשלה משפיעה על כל המציאות הפוליטית במדינה ויכולה להוביל אף לבחירות ולמיתון כלכלי.
הרעיון של "עד מדינה", שהוא כמובן מנוגד לחלוטין לתורה, נולד מתוך צורך להרשיע אנשים מסוימים, בעיקר ראשי ארגונים גדולים שמבצעים עבירות קשות שיש צורך להעמיד אותם לדין – אבל אין מספיק הוכחות ממשיות. על כן המשטרה מצליחה ללחוץ על אחד המקורבים של אותה הדמות החשודה ("הכריש") ומשכנעת אותו (את "הדג") להעיד. אולם אז הוא פונה ואומר 'אבל אם אני אגיד שקרה משהו – אני מפליל את עצמי!'. על כן המשטרה, באישור בית המשפט, מעניקה לו חיסיון של "עד מדינה". המשמעות היא שאותו אדם יעיד במשטרה ובבית המשפט על כל מה שהיה – אולם אם יפליל את עצמו הוא ייענש באופן מינורי ביותר או אפילו לא ייענש כלל, בהתאם למידת הצורך של המשטרה בדבריו.
ברוב המקרים לא ניתן להרשיע על-פי עדות של עד מדינה לבד ועדותו חייבת להיות מגובה ע"י עדים נוספים או ע"י ראיות נסיבתיות הגיוניות המתיישבות בשכל הישר, כהגדרה המשפטית, שגם היא כמובן מנוגדת לתורה.
מה האינטרס של המדינה לחתום על הסכם עם עד שיהיה 'עד מדינה' – העבירות שלו הן ברוב המקרים מינוריות, ברוב המקרים הוא היה עד אבל לא עבר את העבירות בפועל, או שעבר עבירות קלות יחסית – כל זאת לעומת ה"כריש" אותו מבקשת המשטרה ללכוד. כך המשטרה ובית המשפט מוכנים לוותר על עקרון "הצדק" ו"השוויון בפני החוק" על מנת לתפוס מישהו גדול יותר.
אולם תמוה ביותר שהמשטרה הגישה כבר עד מדינה רביעי כדי להוביל לכתב אישום נגד ראש הממשלה. המשמעות היא טכנית פשוטה מאוד – יש ארבעה עבריינים, שחלקם עשו עבירות חמורות מאוד, שלא ייענשו או שייענשו קלות. כלומר – יש ארבעה אנשים שהם "מעל החוק" והחוק לא נאכף כלפיהם. כשמדובר באדם אחד בפרשה אז אפשר לעצום עיניים, להגיד שיש חשיבות לתפוס את "הכריש", לכאורה, אבל שוב – לא לפי התורה. אבל כשמדובר בנוהל כמעט קבוע בתיקים השונים שנחקר בהם ראש הממשלה – זה מריח לא טוב, ועוד יותר זה מריח כמעט מסריח כשברור לכל, שאותם עדי מדינה יודעים מה הם צריכים להגיד, כי אחרת הסכם עד המדינה יסור מעליהם. מכאן ועד להכניס לפיהם את "העדות" או לגרום להם "קצת" להגזים – זה עניין של זמן.
ומעבר לכך, המשטרה שכחה שתפקידה אינו "להעמיד לדין" את ראש הממשלה, אלא לבדוק אם יש ראיות שיובילו להגשת כתב אישום.
המפכ"ל של המשטרה אמר בעקבות חתימת הסכם עד המדינה האחרון כי חתימה על הסכם עדי מדינה מונע שחיתות, בין היתר. אבל בפועל לא רק שזה לא נכון – אלא שזה מוביל לשחיתות להיות הרבה יותר גדולה, ויתרה מכך – זה מוביל לשיתוק.
מדוע? כיוון שברגע ששר חושש שכל דבר שהוא יאמר יכול להתפרש ע"י מישהו בצורה כלשהי ולאחר מכן הוא יעיד במשטרה על כך – השר ינסה לעשות כמה שפחות עם אנשים סביבו וימרכז את הסמכויות וההחלטות אצלו. דבר שני, המפכ"ל כנראה חי בעולם שבו הכול טוב ורע, שחור ולבן. אבל העולם שלנו אפור. אם העולם שלנו הוא שחור ולבן, כמו שהמפכ"ל חושב – הרי שרוב אנשי הממשל (החל מפקידים וכלה בנשיא) – כולם עבריינים. מי שניסה לפתוח מרפסת בבית יכול להבין, ודי לחכימא ברמיזה.
דוגמה מובהקת לעיוות הדין ע"י בית המשפט המנוהל עפ"י חוקות הגויים, הוא ההרשעה של חה"כ לשעבר בניזרי, שהורשע ע"י עד מדינה שמסר את עדותו ובכך לא הועמד לדין. תוך כדי המשפט, חזר בו עד המדינה ואמר שכל מה שאמר בחקירה הם דברים ששיקר בהם כדי לזכות עצמו מן הדין, אולם בית המשפט לא קיבל את דבריו והשתמש בדבריו כדי להרשיע אדם.
אבל התורה שלנו, שהיא תורת אמת, יודעת לומר לנו שאם אתה מעורב בשחיתות, בעבירה – אתה לא יכול להעיד כנגד מי שהיה שותף שלך בעסק. זה שהוא בתפקיד גבוה ממך – שניכם עבריינים. זהו 'שוויון בפני החוק' אמיתי, ולא מדומה. אם רוצים לתפוס את הראש – צריך להפיל אותו ע"י שני עדים ולא לנסות לשדל מישהו להפליל אותו, בתמורה לכך שהוא עצמו יהיה מחוסן.
למרות שישנם אנשים דתיים במערכת – בכנסת, בממשלה, במשטרה ובבתי המשפט – זה לא מונע מחלקם לעוות את התורה ולנסות לעגל פינות. אבל תורתנו הקדושה אינה מעגלת פינות. היא דורשת שמי שראה את העבירה – הוא יעיד ולא יספר בהגזמה, ישקר או ינפח דברים שקרו, כדי שירחמו עליו ולא יענישו אותו. יתר על כן – אם יעיד עדות שקר ויהיה עד זומם, עונשו יהיה קשה מאוד.
בשפה פשוטה – להעניק למישהו חסינות שלא יעמוד לדין על עבירות שביצע בתמורה לכך שיפליל אחרים – זהו שוחד. ושוחד, כידוע, יעוור עיניים.