הקמת המשכן

"ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד וגו' ויביאו את המשכן אל משה" (פרק לט פס' לב-לג) וביאר רש"י "[הטעם שהביאו את המשכן לפני משה להקימו, ולא הקימוהו בעצמם כיון] שלא היו יכולין להקימו [ורק משה הוא שיכל להקימו. וסיבב הקב"ה שמשה רבינו יקימו] לפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו".

ויש לדקדק בדברי רש"י, שמהלשון "הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו", משמע שעל פי דרך הטבע יכלו בני ישראל להעמידו, אלא עשה הקב"ה נס לשייר את הקמתו למשה רבנו כיון שנצטער על שלא השתתף במלאכת המשכן. ואילו לאחר מכן כתב "שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים" ומשמע שעל פי דרך הטבע מחמת כבדן לא היו יכולים להקימו. ועל עצם הענין שמשה הקים את המשכן ע"י נס מפני שלא היה כח באדם לזקפן הקשו המפרשים דאם כן היאך הקימו את המשכן בכל המסעות שלא הייתה הקמתו ע"י משה.

והנראה בזה, שאף בזמנים קדומים יכלו להרים מסעות כבדים עד למאוד [וכדוגמת אבני הכותל ולהבדיל הפירמידות במצרים הבנויות מאבנים גדולות מאוד], ובודאי לא יכלו להרים מסעות כבדים אלה בכח הידיים בלבד, אלא עשו כן על פי חכמה שהייתה בזמנם.

ואפשר, שאמנם על פי דרך הטבע לא יכלו להקים את המשכן בידיהם בלבד, אולם על פי חכמה שהייתה קיימת בימיהם היו יכולים להקימו. והקב"ה השכיח מהם חכמה זו, על מנת שמשה הוא שיקים את המשכן לבדו. והדברים מדוקדקים מאוד בדברי המדרש (תנחומא יא) "כיון שגמרו מלאכת המשכן, היו מבקשין להעמידו, ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו וגו' ולמה לא היו יכולין להעמידו, אלא שהיה משה מצר על שלא נשתתף וגו' ולפי שהיה משה מצר, העלים הקדוש ברוך מהם ולא היו יכולין להעמידו". ומהלשון "ולא היו יודעין ולא יכולין" משמע שהסיבה שלא היו יכולים להעמיד את המשכן מחמת ידיעה שהייתה חסרה להם, ואף הלשון "העלים" הקב"ה מהם וגו', משמע שהחסיר הקב"ה מהם ידיעה טבעית, וממילא לא יכלו להעמיד את המשכן.

ובכך מיושבים היטב דברי רש"י, שבתחילה כתב "הניח לו הקב"ה הקמתו" ומשמע שעל פי דרך הטבע ניתן להעמידו, ואילו לאחר מכן כתב "מחמת כובד הקרשים" ומשמע שעל פי הטבע לא ניתן להעמידו. ולמבואר מיושב היטב, שמתחילה עשה הקב"ה נס והעלים את אותה חכמה שהייתה בזמנם להרים מסעות כבדים, ואחר שנסתרה מהם חכמה זו, ממילא על פי דרך הטבע לא יכלו להקים את המשכן בידיהם, ונעשה כל זאת על מנת שמשה רבנו יקים את המשכן בפעם הראשונה וישתתף בהקמת המשכן. אולם, לאחר מכן השיב הקב"ה את אותה חכמה בליבם, ושוב לא נצרכו שמשה רבינו יקימו, ויכלו להקים את המשכן בדרך הטבע.

ובגוף דברי המדרש (שם) מצינו סתירה לכאורה, מדוע דווקא משה העמיד את המשכן. שמתחילה כתב "ולמה לא היו יכולין להעמידו, אלא שהיה משה מצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן" ואילו בסוף דבריו מבואר טעם אחר "שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם" ומשמע שאף אם היה משה משתתף במלאכת המשכן עדיין היה לו להקימו כדי שתהא לו תקומה עולמית.

והביאור בזה, שהסיבה שהייתה למשכן תקומה עולמית על ידי שהקים אותו משה, אינו רק מפני גדלותו של משה בתורה ובנבואה, אלא מפני שנצטער על שלא השתתף במלאכת המשכן, ממילא כאשר הקים את המשכן עשה זאת מתוך השתוקקות עצומה לבנות בית לקב"ה. ואילו היה למשה מלאכה אחרת במשכן, לא היה כל כך מיצר עליה, ולא היה לו את אותה התשוקה הנצרכת להעמיד את המשכן תקומה עולמית. ונמצא ששני הטעמים שבמדרש – צערו של משה על שלא נשתתף במלאכת המשכן, ועל ידי שהקים אותו משה יש לבנין תקומה עולמית – משלימים ויוצרים זה את זה.