הרב משה משדיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט"
בפרשתנו אנו לומדים על בגדי הכהונה שהכהן הגדול מתעטר בהם לכבוד ולתפארת. בגמרא מובא שאותם שמונת הבגדים, מעלתם הייתה שהיו מכפרים שמונה מיני עבירות גדולות, שכל אחד היה מכפר על עבירה מסוימת. מקוצר היריעה לא נוכל להרחיב ולגעת בכל אחד, אבל נתמקד ב"מעיל" של הכהן הגדול שהיה מכפר על עוון לשון הרע, עוון שלצערנו אנו נכשלים בו בתדירות גבוהה. נכון שלשון הרע יש הנאה בשמיעתו בפרט כשהמספר עושה זאת בצורה מעוררת עניין. אולם על האדם להתרחק בכל עוז ותעצומות ולאטום את אזנו מלשמוע ומלקבל.
אומר בעל ה"חפץ חיים: משל למה הדבר דומה? לרמאי אחד שהלביש עצמו בגדים נאים ויצא לרחובה של עיר. לאותה עיר נזדמן אורח שזו לו הפעם הראשונה בעיר ולא הכיר איש. הסתובב האיש ברחובות העיר והנה פגש בו רמאי אחד, שלום עליך יהודי, אמר הרמאי, רואה אני בך כי אורח אתה כאן, שמא צריך אתה עזרה? נתמזל מזלך ובמקרה היום זה יום פנאי עבורי ומוכן אני ללוותך ולהדריך אותך בעיר. שמח האורח שמחה גדולה וברך בליבו את המקומי "הטוב והמיטיב". הלכו יחד מפה לשם ולבסוף אמר: כיוון שאורחי אתה היום, מזמין אני אותך לסעודה דשנה וטובה והכל כמובן על חשבוני! נכנסו שניהם למסעדה מפוארת והזמינו מכל טוב מאכל ומשקה… כאשר קרבה הסעודה לסיומה חמק הרמאי ונמלט. לא הועילו לאורח שום טענות ומענות והוא נאלץ לשלם במיטב כספו עבור סעודתו וסעודת ידידו "הרמאי". אז הבין האיש היטב כי לא היה זה ידיד אלא שונא…
אומר החפץ חיים, כך גם הוא הנמשל: אדם פוגש בידיד וזה מספר לו לשוה"ר, בשעת מעשה נעים לו הסיפור, הוא מוקיר טובה לידידו על שהוא מחשיב אותו ומגלה את אוזנו כל הצפונות. אולם לעתיד לבוא יעמוד אדם לפני בית דין של מעלה ומגיעה שעת הפירעון, אז מתחייב הוא לשלם בעד אותה הנאת שווא, רק אז מגלה האדם מה גדול היה מחירה של אותה הנאה, וכי אותו מספר לשוה"ר לא היה ידיד כלל וכלל… שבת שלום ומבורך!