הרב משה משדירש"י מביא: שאם תכבד- יאריכון ימיך ואם לא דע לך שימיך יתקצרו. ומובא שכשאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה, הרי אני מעלה עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני, שהקב"ה שמח הן על הבן שחולק כבוד להוריו והן על ההורים שלימדו בנים לכבדם ועמלו בו עד שחינוכו עלה יפה. אבל בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אומר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילו הייתי דר ביניהם היו מצערים אותי.
ועיקר מצווה זו לשמח אביו ואמו ע"י מעשים טובים שעושה ובהיותו ירא שמיים שזהו הכבוד האמתי שאדם יכול לעשות ולהחזיר להוריו.
וראיתי סיפור הממחיש את חומרת העניין: מעשה באדם שהסתכסך עם הוריו עקב מריבה משפחתית והדיר רגליו מביתם. כאב להם הדבר, אך הבליגו על יגונם, הגיעו הדברים לידי כך שכאשר פגש באביו בשבת התעלם ממנו התעלמות מוחלטת ולא ברכו ב"שבת שלום"! לא יכול האב לשאת עוד כאבו ובושתו והתאונן בפני הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ"ל: מה יאמרו הרואים, מה חושבים האנשים, אוי לכלימה!
הזדעזע הצדיק, ישב והעתיק קטעים בעניין גודל וחשיבות מצוות כיבוד אב ואם מן הגמרא והמדרשים, מספרי מוסר כ"ראשית חכמה" ו"שבט מוסר", והלך לאותו אדם ואמר: "הט אוזנך ושמע דברי אלוקים חיים" שמע הלה מפני הכבוד, אבל הקשיח לבו והקשה ערפו, ריב יש לו עם הוריו, ולא רוצה לשנות אורחותיו. אמר לו הצדיק: עדיין לא סיימתי לקרוא, יש את דברי רש"י על הפס': "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך": אם תכבד- יאריכון ואם לאו- יתקצרון, שמכלל הן אתה שומע לאו. והוסיף אין עונשין אלא א"כ מזהירין, תן לבך לשנות אורחותיך עד השבת הבאה תוך שלושה ימים!
שלושת הימים עברו וביום השלישי, בשבת קודש, המשיך האיש בהתעלמותו מאביו. ראה הצדיק וחרה אפו, ביום ראשון בבוקר סר לחנותו של האיש להוכיח אותו וראה שהחנות מלאה בקונים, לא רצה לביישו ברבים, ואמר אצא ואשוב עוד מעט. כעבור רבע שעה חזר ומצא אמבולנס עוזב את המקום בצפירה בהולה, נושא את האיש ללא רוח חיים. ככלות ימי השבעה ראהו אחד מקרוביו בחלומו והוא רומס את עשרת הדיברות. הבה נתחזק בעניין זה ונזכה לאריכות ימים ושנים עד ביאת גואל צדק בב"א. שבת שלום ומבורך!