טענתו של יתרו

לאחר מתן תורה נאמר "וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב; ויאמר [יתרו למשה] מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב; ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרש אלוקים; ויאמר חתן משה וגו' נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך" (פרק יח פס' יג – יח).

וכתב רש"י על זמן השפיטה של משה רבינו, "[וכי] אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בתורה כל היום". כלומר, שמשה רבינו לא דן את העם כל היום אלא זמן מועט, ונחשב הדבר כביכול עסק בכך כל היום. ויש לתמוה, שכיון שמשה רבנו לא עסק בדין אלא זמן מועט כל יום מדוע טען יתרו למשה "נבל תבול" כלומר, שלא יוכל משה רבינו להמשיך בהנהגה מייגעת זו זמן רב. והרי, אם ידע יתרו שמשה לא דן אלא שעה אחת בלבד, מדוע חשב יתרו כי מ"ר יתקשה להמשיך בהנהגה זו לאורך זמן. ואם טעה יתרו וחשב שמשה רבינו שופט את העם בפועל כל היום כולו, אם כן, היה למשה רבינו להעמידו על האמת שאין הוא שופט אלא שעה אחת, ולא להצטדק על כך.

ובדברי יתרו "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבקר עד הערב" משמע שטען כנגד משה שתי טענות, האחת, מדוע דן לבדו, ושנית, מדוע העם "נצב" עליך, שאתה יושב והם עומדים (רש"י פס' יג). ויש להבין את טענתו על כך שהעם עומד ומשה יושב, והרי כך היא דרך המשפט שהדיין יושב כדי שיהיה מיושב בדעתו, ואלו העדים עומדים כדי שלא יהיו נינוחים לשקר, ומדוע ראה בכך יתרו הנהגה לא ראויה. וכנגד טענותיו של יתרו עונה משה "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו" (פס' טז) ויש להבין מה ענה בכך והלא יתרו ידע ששופט הוא את העם, אלא שהוקשה לו מדוע דן יחידי בישיבה.

והנראה בזה, שהטעם שמשה רבינו לא יכול היה לדון כל היום כולו לפי שהוצרך להתעסק בשאר ענייני הציבור, וכגון לצוות על מלאכת המשכן (שפתי חכמים) וכדו', וא"כ בודאי שלא ישב כל היום לשפוט את ישראל כפשוטו, אלא בכל זמן פנוי שהיה לו, ופעמים והייתה לו רק שעה אחת. אך, כיון שלא הייתה לכך שעה מסוימת הוצרך העם להמתין למשה "מן הבוקר עד הערב" כפשוטו, שחיכו במשך כל היום לזמן שמשה רבינו יתפנה לדון אותם.

וכך טען לו יתרו "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבקר עד הערב" שכיון שאתה הוא הדיין היחידי ועיתותיך אינם פנויים תדיר לדון, נוצר מצב ש"העם נצב עליך מן הבקר עד הערב" ולא טען יתרו על זמן המשפט שמשה יושב והעם עומד, שהרי כך היא ההנהגה הראויה, אלא על המתנתו של העם שנצרך לעמוד זמן כה רב עד שמגיע זמן משפטו. ונמצא ששתי הטענות שטען לו יתרו – מדוע דן יחידי, ושהעם עומד – אחת היא, שעל ידי שדן יחידי, נמצא העם עומד וממתין זמן רב. והוסיף יתרו שמציאות זו של המתנה מרובה תביא לידי "נבל תבול" שהעם יבואו לידי זלזול בהנהגתו של משה.

ועל כך ענהו משה "כי יבא אלי העם לדרוש אלוקים" ו"עם" אלו הרשעים שבעם ישראל – הערב רב (ספרי במדבר יא א ועוד), שבאים הם לערער על ביזת מצרים, וכל ישראל שנטלו מהביזה נוגעים בדבר ופסולים מלדון, ורק משה רבינו שלא התעסק בביזת מצרים [אלא בארונו של יוסף (מדרש רבה ר"פ בשלח)] יכול לדון בכך, ולפיכך אף שאין זה המצב הרצוי, מ"מ בנסיבות אלו מוכרחת מציאות זו שהעם ימתין.