בשלח | מהי מצווה חביבה

כשבני ישראל יצאו ממצרים, התורה מעידה על משה רבינו "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". במדרש [מכילתא] כתוב "להודיע חכמתו וחסידתו של משה, שכל ישראל עוסקין בביזה, ומשה עוסק במצוות עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצוות". רואים בדברי המדרש, שזה שמשה רבינו לקח את עצמות ויסף עימו, מראה על חכמתו של משה רבינו. ולכאורה צריך להבין, מה הענין של החכמה ללקיחת המצוות.

מבאר הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א על פי דברי הזוהר [פרשת תרומה], שמצווה שאדם לוקח אותה בדמים ומשלם עבורה היא מצווה חביבה, וכן כשמוותר על רווחי ממון בשביל לקיים מצווה, שהשכר של מצוות כאלו – מרובות הן. ולכן כשמשה רבינו התעסק במצווה של עצמות יוסף כשעם ישראל היו עסוקים בביזה, לכן היה השכר של משה רבינו כפול ומכופל כיון שהוא ויתר על רווחי ממון, וזה היה החכמה של משה רבינו, לקיים את המצווה בדיוק בזמן שעם ישראל עסוקים בביזה, ואז המצווה של העלאת עצמות יוסף תהיה חביבה יותר.

ומסיים הרב שטרנבוך שליט"א, שכלל גדול הוא, שאדם שמקדיש מזמנו כדי לקיים מצוות או לעסוק בתורה, כפי מה שהוא יפסיד או יימנע מרווח בזמן של קיום המצווה, כך שכרו וזכויותיו יגדלו.

וזה דבר שהאדם צריך לשים ליבו על זה, שהשכר על מצווה תלוי גם במסירות נפש שהאדם "מפסיד" בשביל לקיים את המצווה.

אך דבר נוסף שרואים כאן, שמכיון שהערך של המצווה תלוי ביחס שהאדם מתייחס אליו, יוצא שאם אדם מפסיד מצווה בשביל דבר פעוט, זה מראה שזה הערך של המצווה אצל האדם, וכך הוא יקבל את השכר על המצווה הזאת. לכן צריך להקפיד להתנהג בחכמה, כמו שמשה רבינו בחר לקיים את המצווה בזמן שהיא שווה יותר, כך אנו נשתדל לקיים את המצוות בצורה שיהיו חביבות על הקדוש ברוך הוא.