א"י בין המלחמות פרק א: המנדט הבריטי

רקע

בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. במלחמה זו נלחמו שני צדדים – מדינות ההסכמה: בריטניה, צרפת, איטליה, בריה"מ (עד 1917) וארה"ב (מ-1917). ומדינות הציר: גרמניה, האימפריה העות'מאנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית. בארץ ישראל שלטה בתקופה זו טורקיה [האימפריה העות'מאנית] וב-1918 נכבשה ארץ ישראל ע"י האנגלים. עד 1920 היה בארץ ישראל משטר צבאי של הבריטים.

הנציב הראשון ליהודה

ב-1920 נשלח לארץ ישראל הנציב הבריטי הראשון. "הנציב" הוא למעשה ראש המנדט הבריטי והמנהיג של בריטניה בארץ ישראל. הנציב הראשון שנבחר ע"י בריטניה היה סר הרבט סמואל, יהודי-בריטי שסייע רבות לתנועה הציונית להשיג את הצהרת בלפור ובואו לא"י נחשב כיום חג מבחינת היהודים, שכינוהו "הנציב הראשון ליהודה" [הטיילת בתל-אביב קרויה על שמו] ועם הגעתו ירושלים הפכה לבירת ארץ ישראל המנדטורית.

היהודים היו משוכנעים שבואו של הרבט סמואל מסמן את הידידות העמוקה של הבריטים אל העם היהודי בציון, וכי הבחירה בנציב יהודי תאפשר להם "הנחות" מול הערבים. אולם מהר מאוד התברר שסמואל אכן מיודד עם היהודים בא"י ומאמין בקידום התנועה הציונית, אבל מחויב לא פחות להוראות ההנהגה הבריטית.

סמואל מגדיל את רישיונות העולים היהודים לארץ ישראל, מחוקק חוק המאשר רישום קרקע שנקנתה מערבי על שם יהודי, מכיר בעברית כשפה רשמית ומכיר במוסדות היישוב היהודי כמו אסיפת הנבחרים, הוועד הלאומי והרבנות הראשית ובכך למעשה מסייע ביצירת האוטונומיה היהודית בארץ ישראל.

מצד שני, סמואל מצהיר שהבית הלאומי היהודי לא יפגע בזכויות הערבים, ממנה את חאג' אמין אל חוסייני – אויבם של התנועה הציונית והיהודים בארץ ישראל – למופתי (ראש העדה המוסלמית) בירושלים, מעניק חנינה לפורעים ערבים ומגביל את העלייה היהודית לאחר המאורעות בתרפ"א.

לקריאה נוספת:

"חדשות מהעבר" – הרברט סמואל, הספר הלבן ותכנית החלוקה.