אוהד שקד-מנדלבוייםבמאה ה-19 הוקמו באירופה מספר ארגונים ציוניים משמעותיים: כל ישראל חברים (כי"ח) הוקמה באמצע המאה ה-19 במטרה להטמיע את עקרונות ההשכלה בקרב היהודים שומרי המסורת, וניצלה רבות את תמימותם של יהודי צפון אפריקה כשהיא פותחת בתי ספר חילונים כלליים בהם המעיטו בלימוד התורה והרבו בלימודי החול והשפות הזרות. התוצאה לכך הייתה התחלנות אדירה בקרב יהודי צפון אפריקה, למרות ההתנגדויות הרבות מאוד מצד רבנים שניסו למנוע את היטמעות ההשכלה.
תנועת חובבי ציון במחצית השנייה של המאה ה-19 בעיקר ברוסיה הובילה להיווצרות מסגרות ציוניות שנועדו להעלות יהודים לארץ ישראל. ואכן במהלך 1881 החלו לעלות יהודים רבים לארץ ישראל במסגרת העלייה הראשונה. ב-1884, בוועידת קטוביץ, הוקמה תנועת חיבת ציון בראשה עמדו יהודה לייב פינסקר והרב שמואל מוהליבר, במטרה ליצור אגודה אחת ליהודים דתיים וחילוניים שמטרתם עלייה לארץ ישראל והתיישבות בה. אגודה זו מסייעת ליהודי המושבות בא"י שנקלעו לקשיים כלכליים ומצליחה לגייס את הברון רוטשילד לצורך כך. בשל חילוקי הדעות הרבים בין דתיים לחילונים, ומסיבות נוספות, האגודה למעשה מפסיקה את פעילותה.
בעקבות תנועת חיבת ציון מתגבשת בלקראת סוף המאה ב-1897 התנועה הציונית בראשותו של תיאודור בנימין זאב הרצל, אשר שמה לעצמה למטרה להעלות את היהודים לארץ ישראל במטרה להקים כאן מדינה עצמאית יהודית-חילונית. ב-1904 מוקמת סיעה בתוך התנועה הציונית – סיעת המזרח"י בראשה עומד הרב ריינס שמאמין שבהקמת סיעה זו התנועה הציונית תתמתן בשנאתה לדת היהודית.
כל גדולי ישראל התנגדו באופן נחרץ וגלוי ואף לעתים בוטה כנגד התנועה הציונית, הם ראו בה כלי משחית שנועד לחלן את היהודים ולהסיט אותם מדרך התורה והמצוות. כבר בתחילה, כאשר התנועה הציונית טרם דיברה על יצירת "יהודי חדש" שאינו שומר תורה ומצוות, התנגדו גדולי הדור באופן חריף. הם טענו כי התנועה מסתירה את הכוונה האמיתית שלה – להסיר יהודים מדרך התורה. רק בעת הנהגת היישוב היהודי בארץ-ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה ובעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, הוברר כי עמדת גדולי הדור הייתה נכונה ומציאותית וכי הם ראו את הנולד.
כשקמו התנועות השונות [שלעיל] במטרה לשנות את הקהילות היהודיות ולהילחם נגד היהדות הנאמנה לה', עלה הרעיון לאחד את כל העולם החרדי העולמי ולהקים תנועה שתפעל נגד עוקרי הדת והיא תנועת "אגודת ישראל".
ארגון "מחזיקי הדת" בגליציה: ב-1866 התארגנה בגליציה חברה בשם "שומר ישראל" שמטרתה להפיץ את ההשכלה והם רצו לשמש כנציגים של היהדות בבית המחוקקים הארצי. ר' יהושע מבעלזא החליט שחשוב להקים כנגדם ארגון של היהדות הנאמנה. כך ביוזמתו נוסד "מחזיקי הדת". בראש הארגון עמד ר' שמעון סופר בנו של החתם סופר. המשכילים ניסו להילחם בארגון מול השלטונות שלא יתנו להם הכרה רשמית, ואכן הם הצליחו לעכב את הרישיון. בשנת 1878 הארגון קיבל רישיון והוציא לאור עיתון שבועי שבו כתבו על ההשפעה החמורה של המשכילים ועל עקרונות הדת. בשנת 1879 נבחר ר' שמעון סופר לנציג בבית המחוקקים בווינה.
התאחדות החרדים בגרמניה: בשנת 1855 הוקם הארגון "התאחדות החרדים" ששימש מול המשכילים. זה היה ארגון גג שאיחד את כל יראי ה' בגרמניא למלחמה מול ההשכלה והרפורמה. לאחר פטירת הרב הירש שהקים את הארגון, עמד חתנו ר' שלמה זמן ברויאר וממלא מקומו ר' יצחק אייזיק הלוי בראש הארגון. כמזכיר היה ר' יעקב רוזנהיים שאח"כ הפך למנהיג אגודת ישראל.
ארגון "מחזיקי הדת" ברוסיה: ב-1900 הוקם ארגון "מחזיקי הדת" ברוסיה כדי להילחם נגד התנכלויות המשכילים לחינוך החרדי. בראש הארגון עמד האדמו"ר מסלונים והוא קיבל תמיכה מהאדמו"ר מליובביץ, היו לארגון כמה סניפים ברחבי רוסיה.
כנסת ישראל: ב-1907 הוקם ארגון "כנסת ישראל" ע"י רק אליעזר גורדון מטלז ור' חיים עוזר גרודז'ינסקי. מטרותיו של הארגון היו להגן על העניינים המדיניים והכלכליים של היהודים ברוסיה; להילחם על שוויון זכויות ליהודים; לחזק את התורה והדת; להרחיב את החינוך התורני. פעילות הארגון הופסקה עקב הלשנה לשלטונות.
אגודת ישראל
השוני בין יהודי מזרח אירופה למערב אירופה היה גדול. חסידים מול ליטאים, וההשכלה שהייתה חמורה יותר במערב אירופה. בעיר באד-המבורג שבה שימש ר' יצחק אייזיק הלוי כרב הייתה עיירת מרפא שבה נפגשנו רבנים מהמזרח ומהמערב. כך התגבשה ההבנה שיש צורך לאחד בין כל הארגונים שקמו. בשנת 1909 נערכה ועידה גדולב בעיר, בה ביססו את היסודות העיקריים של תנועה עולמית. המנהיגים בגרמניא היו צריכים להקים את התנועה למרות הקשיים הרבים.
אסיפת הייסוד בקטוביץ'
ב-1912 התכנסה אסיפת הייסוד של 'אגודת ישראל' בקטוביץ שבגרמניה. לאסיפה הגיעו כ-300 נציגים מכל אירופה: פולין, ליטא, גליציה, גרמניה, אנגליה, שוויץ, הולנד וצרפת. יומיים נמשכו הדיונים. האסיפה ננעלה לאחר שהוחלט שמייסדים את הארגון העולמי "אגודת ישראל" ומתחייבים כולם לפעול בכל הכוחות למען התנועה, להרים את קרן התורה והיהדות הנאמנה ולמנוע את השפעת ההשכלה והרפורמה.
בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה ולכן ההתארגנות נדחתה לאחרי המלחמה.