גדולי ישראל: הרב משה סופר החתם סופר

רבי משה סופר, יליד פרנקפורט שבגרמניא, היה תלמיד של ר' נתן אדלר המכונה 'הנשר הגדול' (מגדולי המקובלים שבתקופה) וכן של ר' פנחס הורוביץ בעל ה"הפלאה" (אדמו"ר חסידי מתלמידי המגיד ממעזריטש רבה של פרנקפורט). החתם סופר כיהן ברבנות במספר קהילות, לדוגמה: אונסדוף שבאזור שבע הקהילות וכן הקים בה ישיבה ולאחר מכן הוזמן החת"ס לכהן כרבה של פרשבורג ב-1806. בפרשבורג הייתה קהילה יהודית חשובה (אויברלנד) וכאשר קיבל על עצמו החת"ס את הרבנות החלה תקופה חדשה בתולדות יהדות הונגריה. החת"ס ניהל את קהילתו ביד רמה והפך את פרשבורג למבצר של תורה, יראת שמיים והלכה. בפרשבורג ניהל החת"ס מאבק נגד "מתקני הדת" – המשכילים והרפורמים. את כל כוחותיו הוא השקיע כדי לבנות קהילות חרדיות איתנות שלא תהיינה פגיעות לניסיונות הזמן.

שיטתו המיוחדת של החת"ס

החת"ס היה רגיל לומר "חדש אסור מן התורה בכל מקום" – כוונתו הייתה שיש לקדש את השמרנות ולהתנגד בכל תוקף לשינוי ולחידוש. החת"ס חינך את בני קהילתו לתת ערך עצום למסורת, למנהג ולהרגל: "מנהג בישראל תורה הוא".

בהונגריה היו תמיד אומרים שיש להקפיד לא רק על מוסר אביך, אלא גם על תורת אמך. במושג זה נכללים המנהגים וההרגלים המקובלים שנתקדשו במשך השנים. בתקופה זו שבה הניסיון הרוחני הגדול בא מצד "מתקני הדת" והמחדשים למיניהם, חובת השעה היא להתנגד לכל שינוי. ואפילו הוא שינוי של מה בכך. החת"ס אפילו התנגד לשינוי של ניגון, שינוי של מיקום הרהיטים בבית הכנסת (שינויים שבזמנים נורמטיביים לא היה מקום להתנגד אליהם).

שיטתו המיוחדת הייתה אחד האופנים שבהם נלחם בהשכלה וברפורמה. נוסף לכך השתמש החת"ס גם בנוסחה הידועה שבה השתמשו כבר גדולי ישראל בעבר בהצלחה רבה: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו". נגד הניסיונות הגדולים נלחם החת"ס באמצעות הגברת קול התורה.

ישיבת פרשבורג

החת"ס הקים ישיבה שהייתה מגדלור של תורה ויראת שמיים ביהדות אוסטרו-הונגריה. ישיבה בה התכנסו מאות רבות של תלמידיו והשיגו בה תורה ויראת שמיים מיוחדת. רבים מהם הוכשרו לכהן בקהילות עפ"י תפיסתו החינוכית של החת"ס. ישיבת פרשבורג, בדומה לוולוז'ין שבליטא הייתה מקור לחוזק ולעוצמה והמכשול הגדול בעיני המשכילים. החת"ס היה נוהג למסור שיעור מדי יום בישיבה, שיעור עיון במשך שעתיים ובכל שבוע היה גם בוחן את תלמידיו. הוא היה מוסר שיעורים בהלכה ושיעורים בתורה עם רש"י ורמב"ן.

החת"ס שאף שישיבתו תכשיר לתפקיד הרבנות כדי ששיטתו החזקה תתפשט לכל רבני הונגריה. ישיבת פרשבורג הגיע לשיאה בתקופת בנו של החת"ס – הכתב סופר.

פעולותיו בתחום הקהילה

החת"ס היה רגיל לומר "הישיבה והקהילה חד הם" והוא דאג לכך שייווצרו קשרי תלות ביניהם. לפיכך בישיבה היה נהוג שבחורי הישיבה מתפזרים בבתי הכנסת שבעיר על מנת שקול התורה יהיה נשמע בכל מקום. הבחורים גם היו ניזונים בבתי הקהילה באופן זה נעשתה הקהילה מחוברת לישיבה, מחויבת לה ומתבשמת ממנה. החת"ס חיזק מאוד את הקהילה בתקנות מיוחדות, בהתנגדות לשינוי ובהקפדת יתר על המנהג. בתקופתו עדיין לא פרשה הקהילה החרדית ונעשתה לקהילה נפרדת כיוון שהחת"ס עדיין קיווה ששיתוף הפעולה יקרב אל היהדות את אלו שסטו מן הדרך. אבל בתקופת הכתב סופר נעשה הפירוד.

ב-1888 כאשר השפעת הרפורמה בהונגריה הייתה רבה ותקיפה, חשש הכת"ס והחליט להביא לפרישת הקהילה החרדית [בדומה לגמרניא ביוזמת הרב הירש] החלטה זו נפלה לאחר שהתכנס קונגרס ביוזמת השלטונות של נציגים מיהדות הונגריה והתברר שהליכה משותפת אינה אפשרית. כך נוצרו בהונגריה שלוש קהילות: הקהילה האורתודוקסית, הקהילה הניאולוגית [הרפורמים] והקהילה הכללית – הסטטוס קוו.

יחסו של החת"ס לארץ ישראל

החת"ס דיבר רבות על ערך יישוב א"י ובגודל המקום. הוא היה רגיל לומר שאדמת א"י קדושה מהשמיים של חו"ל. כאשר פקד רעש האדמה בצפת ב-1837, אמר אז החת"ס שירושלים תבעה את עלבונה מצפת.

החת"ס עמד בראש כולל הונגריה שמטרתו הייתה לאסוף כספים עבור יושבי הארץ. תלמידיו שמרו על קשר חזק עם היישוב בא"י ורבים מהם עלו ארצה כמו רבי אברהם שאג, עם תלמידו רבי יוסף חיים זוננפלד. תלמידי החת"ס הקימו את כולל 'שומרי החומות' בשכונה מיוחדת – שכונת בתי הונגרים בפאתי מאה שערים. לתלמידיו היה גם קשר לבניין א"י, והקמת יישובים ושכונות [רבי עקיבא יוסף שלזינגר היה ממקימי מוצא].