גדולי ישראל: הרב הירש

הרב רפאל שמשון הירש – הרש"ר הירש, הנהיג את קהילת היהודים יראי ה' בפרנקפורט שבגרמניה והיה לאחד מהלוחמים האורתודוקסים החריפים ברפורמה. עם זאת, הוא נחשב למתון יותר בעקבות העובדה שבניגוד למקום הנהגתו של החתם סופר, במלחמתו נגד הרפורמים בגרמניה אימץ חלק מההשכלה ולא ראה באמנציפציה "שורש כל הרע" כמו החתם סופר. הוא גם ערך שינויים, אך כולם היו חברתיים ולא הלכתיים ונאבק בעוז כנגד שינוי הרפורמים.

הרקע לפעולותיו של הרב הירש – מצבם הרוחני של יהודי גרמניא. כאשר מגיע הרב הירש ליטול את תפקיד הרבנות בפרנקפורט הוא מוצא בה ו' משפחות חרדיות בלבד. גורלה של הדת בפרנקפורט היא תשקיף של גורל היהדות בגרמניא כולה. לאחר 50 שנים של פעילות ההשכלה והרפורמה בגרמניא, הגיע יהדות גרמניא למצב חירום. רבים מיהודי גרמניא התבוללו, רבים אחרים השתמדו, וכמעט כל האחרים דבקו ברעיון של יהדות מודרנית עפ"י הצעתה של הרפורמה.

ברחבי גרמניא כולה כמעט ולא נותרו בתי כנסת מסורתיים. ההיכל שהוקם בהמבורג ב-1818 נעשה לדגם שהועתק לכל ערי גרמניא. התפילה איבדה את משמעותה הרוחנית, ההלכה נשכחה, תנועת "חכמת ישראל" גרמה לנזקים חמורים בתחום ההשקפה.

התנועה הרפורמית השתלטה על מוסדות הקהילה והיא נהנתה מתמיכתו של החוק בזכות היותה קהילת הרוב. גם היהודים החרדיים המעטים שנותרו לפליטה נדרשו להעלות מס לקהילה הרפורמית. הפעילות הדתית החרדית נעשתה במחתרת בשל עריצותם של המנהיגים הרפורמים. עסקנים מקרב הקהילה הרפורמית לא בחלו באמצעים כדי להשיג את מטרתם והם הסבו נזק חמור ליהודים החרדים בהלשנה, בעלילות שווא וכו'.

כאשר נרתם הרב הירש למשימה של הצלת היהדות החרדית בגרמניא, כמעט נדרש לעשות יש מאין. היה צורך במסירות נפש, בתעוזה, בחזון, באומץ לב ובהתמסרות מלאה כדי להקים מחדש בסיס איתן ליהדות האמיתית בגרמניא.

מי היה הרב הירש

רבי שמשון היה יליד גרמניא, בן למשפחה חרדית שגילתה מסירות נפש בחינוך ילדיה בסביבה הקשה והמורכבת של ההשכלה הגרמנית. בצעירותו קיבל הרב הירש הדרכה מרבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" ומרבי יצחק בריינס. תחילה הוזמן הרב הירש בזכות אישיותו המיוחדת לכהן ברבנות בקהילה יהודית באולדינדורף למרות גילו הצעיר. לאחר מכן הוא הוזמן אל קהילת ניקילשבורג שהייתה קהילה גדולה וחשובה במרכז אירופה. הרב הירש, בהוראת רבותיו, הכשיר את עצמו גם בהשכלה חיצונית, כדי שיוכל להיות בעל סמכות, מוכר ומוערך ע"י יהודים שנפגעו מההשכלה ומהרפורמה.

הרב הירש פיתח את השיטה שבה כבר השתמש רבו הרב בריינס, שיטת תורה ודרך ארץ, ובהגיעו לפרנקפורט ב-1848 הוא ניסה לפעול באמצעות השיטה. שיטת תורה ודרך ארץ מנסה לשלב אמונה יהודית, דבקות בהלכה והשקפה מבוססת עם לימודי השכלה ושימוש בצורתה החיצונית של התרבות הגרמנית. הרב הירש טען שלא בהכרח קיימת סתירה בין האדם התורני, שומר תורה ומצווה לבין לימודי האקדמיא. ניתן לשלב בין שניהם ובאופן הזה, להחזיר הרבה יהודים טועים אל חיק היהדות. את דרשותיו נשא הרב הירש בגרמנית צחה.

גם חיבוריו הרבים נכתבו בשפה משכילה האופיינית לתקופה. מוסדות הקהילה שהקים – בתי הספר ובתי הכנסת נראו כלפי החוץ אסתטיים ומושכי לב כדי שהם יעוררו אמון בקהילה. הרב הירש טען שבנסיבות המיוחדות ליהדות גרמניא, ניתן להשתמש בהשכלה כמסגרת חיצונית, אולם להזריק לתוכה תוכן יהודי.

פעולותיו

בתחום הספרות, הרב הירש חיבר ספרים רבים לצורך חיזוק היהדות בגרמניא. בכולם הוא השתמש בשפה גרמנית גבוהה כדי שהם יתקבלו בכבוד ויוכלו להשפיע. בספריו מלבן הרב הירש סוגיות יסוד באמונה, מדגיש את ערכם של מצוות מעשיות ועוקר ומפריך את הטעויות, את העיוותים שהצליחו להחדיר הרפורמה וההשכלה בהשקפה היהודית ובמוסר היהודי.

• "חורב" – יצירת ענק שחולקה לשישה כרכים. בחורב מדגיש הרב הירש עקרונות השקפתיים שעוותו בידי הרפורמה, וחוזר ומבסס את יסודות האמונה ואת חובת היהודי לציית להלכה. ספר זה, כמו ספריו האחרים של הרב הירש, נכתב בשפה מליצית שהייתה אופיינית לתרבות הגרמנית באמצע המאה ה-19. ספר חורב יצא לאור גם במהדורה מצומצמת בת כרך אחד בלבד.
• אגרות צפון – ספר פילוסופי הבנוי כדוגמת הכוזרי, כדיאלוג בין יהודי מאמין העונה תשובות לבין יהודי מתבלט השואל את השאלות. בדרך זו, מנסה הרב הירש לנתח סוגיות עקרוניות ובסיסיות באמונה היהודית. במתכוון הושם בפי השואל גם שאלות מאוד בסיסיות שנוגעות לענייני בריאה, שכר ועונש וכו'. כדי שהקורא היהודי הנבוך והמתלבט יוכל למצוא בספר גם את שאלותיו שלו.
• מעגלי השנה – יצירה בת ארבעה כרכים המתייחסת ל-12 חודשי השנה: ציוני זמן היסטוריים, מאורעות חשובים לצד תובנות מעמיקות.
• הרב הירש כתב פירוש לסידור התפילה ופירוש לספר תהילים שהיו נפוצים מאוד בקרב יהודי גרמניא.
• הרב הירש תירגם את התורה לגרמנית, כדי לתקן את העיוותים שהופיעו ב"ביאור" של מנדלסון.

בתחום החינוך – מיד בבואו לפרנקפורט הקים הרב הירש בתי ספר לבנים ולבנות. בבתי ספר אלה הייתה תכנית לימודים מיוחדת. לימודי חול נלמדו ברמה גבוהה [עפ"י דרישות התקופה ולפעמים מפי מורים גוים] ולימודי קודש שהציגו השקפה אמיתית, הלכה ומוסר יהודי, מפי מורים יראי שמיים. זאת תופעה יוצאת דופן ביותר בהיסטוריה היהודית, שרב מקים בית ספר ולא תלמוד תורה. אולם, בנסיבות המיוחדות שנוצרו בגרמניא לא נותרה ברירה… הרב הירש הקדיש לדור הצעיר תשומת לב רבה במיוחד. כדי ליצור עתיד לאורתודוקסיה בגרמניא, יש תחילה לבנות את הדור הצעיר שהוא נח יותר לעיבוד ולקליטה ובו מצויה התקווה. דרך פנייתו של הרב אל הדור הצעיר, תאמה את צפיותיו וצרכיו. הרצאותיו היו בסגנון בתאם את תרבות התקופה וכו'.

בתחום הקהילה – הרב הירש פעל רבות למען חיזוק הקהילה החרדית מבפנים ולמען אחדותם של הקהילות החרדיות בגרמניא כולה. הקהילה החרדית, ערב בואו של הרב הירש סבלה מאוד מהתקפות של הרפורמים והיה עליה להתנהל בסתר. במיוחד בפרנקפורט גברה האלימות של הרפורמים. באחד מהמקרים הצליחו הרפורמים לשתף את השלטונות בהטלת איסור על קיום התפילה ביום הכיפורים בבתי הכנסת, והיהודים החרדיים שלא צייתו גורשו בכוח ע"י שוטרים. למרות שהרפורמה הציגה את עצמה כבעלת חשיבה ליברלית, היא השתמשה בכל האמצעים כדי להציק לקהילה החרדית, פעמים רבות באמצעות עירוב השלטונות.

בשנות השישים הצליח הרב הירש לקדם את האישור לחוק הפרישה. חוק זה אפשר לקהילה האורתודוקסית לקבל מעמד עצמאי ולהתנתק מהקהילה הכללית. חוק הפרישה אישר ניתוק בין הקהילות גם מבחינת מיסוי וגם מבחינת שלטון הקהילה.

פעולת הניתוק גם שמרה על הקהילה החרדית כאל יחידה חברתית סגורה. היו בגרמניא רבנים שהתנגדו לחוק הפרישה. לדוגמה, הרב במברגר וזאת משום שהניתוק עלול להוביל לדרדור נוסף בקרב בני הקהילה הכללית. הרב במברגר טען שלאורתודוקסיה יש אחריות ועליה לפעול ולהשפיע ולא להתנתק ולחיות באופן עצמאי. כך קרה שהיה בגרמניא שתי קהילות חרדיות – אחת מנותקת מהקהילה הכללית עפ"י הוראותיו של הרב הירש ["קהל עדת ישורון"] וקהילה אורתודוקסית שהוסיפה להתנהל תחת הקהילה הכללית עפ"י הוראותיו של הרב במברגר.

בשנות השבעים הצליח הרב הירש להקים את הארגון "התאחדות החרדים" בפרנקפורט. ארגון זה איחד את כל הקהילות האורתודוקסיות בגרמניא, במטרה לתת להן כוח מול הרפורמה, במטרה ללחום במשותף למען קידום האינטרסים של שומרי תורה. בתקופה זו של סוף המאה ה-19 אינטרסים חייבים לקבל צורה ארגונית כדי להתקדם וגם היהדות החרדית, תחילה בגרמניא, ביוזמת הרב הירש ואח"כ בגליציא – "מחזיקי הדת", וב-1912 "אגודת ישראל" כארגון-על של קהילות חרדיות בעולם.

תלמידי הרב הירש ובני דורו הפיצו את שיטת תורה ודרך ארץ ברחבי גרמניא וגם באוסטריא, בהולנד וכו'. לדוגמה:

• הרב, ד"ר מאיר ליימן, רבה של העיר מיינץ שבמערב גרמניא. הרב ליימן, נוסף לעבודתו הרבנית היה סופר בעל כישרון רב וסיפוריו שנועדו לדור הצעיר, חיבר כדי להציב את ייסורי הנפש ואת הכישלון הגדול של יהודים שהתפתו לסטות מן הדרך מול האושר הגדול שבחיים היהודיים. לספריו של הרב ליימן הייתה השפעה עצומה על הדור הצעיר בגרמניא.
• הרב ד"ר משה אוירבך, ת"ח ידוע והיסטוריון, בספריו הרבים הציג את ההסיטוריה בדמותה היהודית הרוחנית. הרב אוירבך הוזמן לארץ בשנות ה-20 ע"מ להקים בתי ספר במושבות הראשונות ("נצח ישראל" עפ"י השיטה של תורה ודרך ארץ).
• הרב ד"ר משה וולך – ת"ח ורופא ידוע, עלה לארץ בשנות ה-80 והיה מנהל ביה"ח שערי צדק בירושלים. הרב וולך היה ידוע במסירותו לחולים. בחולים עניים טיפל בחינם.

רבים מהעסקנים הבכירים של אגודת ישראל באו מבית מדרשו של הרב הירש – הרב ד"ר יצחק ברויאר, שעלה לארץ בשנות ה-30 של המאה ה-20, הרב יעקב רוזנהיים וכו'.

בתנועת בית יעקב הייתה לרבנים שהתחנכו עפ"י שיטת הרב הירש מקום חשוב. לדוגמה, מנהל הסמינר בקראקא[1] הרב ד"ר דויטשלנדר.

בסוף המאה ה-19 היו משפחות חרדיות רבות בגרמניא אשר שלחו את ילדיהן להתחנך בישיבות הקדושות בליטא ומאוחר יותר גם בא"י. מקומה של התורה גדל ביחס למקום של דרך ארץ. הקהילה החרדית שהקים הרב הירש הצטיינה באופן מיוחד ביראת שמיים ובנאמנות להלכה. בני קהילה זו הוכיחו את גדלותם ואת גאוותם היהודית בשנות השואה שהייתה כור מבחן.

הפרקים בסדרה:

• התנועה הרפורמית פרק א: מי ומה אתם
• התנועה הרפורמית: פרק ב
• התנועה הרפורמית פרק ג: מי אתם?
• התנועה הרפורמי פרק ד: בין רפורמה ללאומיות יהודית
• התנועה הרפורמית פרק ה: השואה גודעת
• התנועה הרפורמית פרק ו: התנועה ומדינת ישראל
• התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים
• התנועה הרפורמית פרק ח: השפעות התנועה
• התנועה הרפורמית פרק ט: מי הם הרפורמים היום
• התנועה הרפורמית פרק י: התנועה הרפורמית בישראל

[1] קרקוב של היום