הרב אליהו פורטנויאחרי שיעקב אבינו נפטר, האחים של יוסף פחדו שהוא יתנקם בהם על כך שמכרו אותו, ולכן הם שלחו לו את בני בלהה שיגידו לו [נ', ט"ז] "אביך צוה לפני מותו לאמר וגו'".
רש"י כותב על פי הגמרא ביבמות [ס"ה:], שיעקב לא חשד ביוסף שיעשה משהו לאחיו, ואף לא אמר זאת לשבטים, אלא ששינו מפני השלום.
אמנם הכתב סופר כתב, שיעקב אבינו אכן ביקש מבניו שיבקשו מחילה מיוסף בעודו בחיים, אולם האחים סרבו לעשות זאת, ורק לאחר מיתת אביהם הם ביקשו מיוסף מחילה. ומדייק זאת הכתב סופר מלשון הפסוק "אנא שא נא לפשע אחיך וחטאתם". לבקשת מחילה ישנם ב' סיבות: א. פחד מהעונש. ב. לכפר כביכול על עצם העבירה. אם האחים היו מבקשים מחילה מיוסף בעוד יעקב חי, לא היו צריכים לפחד מהעונש, אולם עכשיו הם פחדו גם "מפשע אחיך" – שהם פשעו שלא בקשו מחילה תיכף, וכן על החטא שהם שגגו כשדנו אותו.
מכל מה שקרה בין יוסף הצדיק ואחיו, נוכל לראות איך אדם יכול לבדוק, בזמן נתון, אם יש לו נגיעות ואם מעשיו הם לשם שמים או לא. המבחן הוא, אם האדם בטוח בעצמו שהוא צודק בלי שום מחשבה כלל שאולי הוא טועה, כמעט בטוח שיש לו נגיעות. משא"כ, אם הוא מהסס וחושב "שמא אני לא צודק", וחושב לשקול את עמדתו עוד פעם, כנראה שמעשיו הם לשם שמים.
וכן מצאנו אצל שאול ודוד, ששאול היה תמיד בטוח בעצמו, אולם דוד כל הזמן הסתפק האם הוא חטא, ושה' ימחל לו, כמבואר בתהלים, ואת ההבדל ביניהם רואים בשנות מלכותם.