אוהד שקד-מנדלבוייםהרב חיים מיכאל דב וייסמנדל זצ"ל נולד בד' חשוון תרס"ד (1903) בדברצן, הונגריה, היה מראשי "קבוצת העבודה" בתקופת השואה בסלובקיה יחד עם גיזי פליישמן הי"ד, וניסה באמצעות שוחד לראשי המשטר הנאצי בסלובקיה – להציל את יהודי המדינה. מאוחר יותר הגה את רעיון "תכנית אירופה" בניסיון להציל את יהדות הונגריה ויהדות אירופה שטרם הושמדה בשואה. לאחר השואה פרסם את הספר "מן המיצר" והיה לאחד מהלוחמים הקשים נגד הציונות ומדינת ישראל, היה חסיד סאטמר והתגורר עד פטירתו ב-ו' כסלו תשי"ח (1957) בארצות הברית.
הרב וייסמנדל נולד לרב יוסף, שהיה שוחט, בעיר דברצן בהונגריה. משפחתו עברה לעיר טירנוי והוא למד בישיבה בעיר סרד. מאוחר יותר, כאשר רבו הרב שמואל דוד אונגר זצ"ל עבר לעיר ניטרה – עבר עמו גם הרב וייסמנדל ונישא לבתו של הרב אונגר. הרב וייסמנדל נחשב לגאון עולם בתחום דילוגי האותיות בתורה, והיה ממפתחיה העיקריים של שיטה זו. הוא היה בעל יכולות מיוחדות במינן בזיכרון צילומי ובילה שעות רבות בספרייה של אוקספורד בבריטניה, עד כדי שהספרן היה מעריץ שלו. הוא היה מומחה גם לניתוח כתבי יד עתיקים והיה אף אחראי על פרסום מהדורה חדשה של הספר "קיקיון דיונה" – חידושים על התלמוד בבלי של הרב יונה תאומי-פרנקל משנת תכ"ט (1669).
חריפותו בלימוד התורה ניכרה כבר בצעירותו. לקראת בר המצווה הוא כתב דרשה, כמו שנהוג עד ימינו. סבו קרא את הדרשה ואמר לנכדו כי יעניק לו 10 כתרים של כסף כמתנת בר מצווה ובתנאי שלא יקרא את הדרשה. את הדרשה הוא קרא רק שלושים ושש שנה לאחר מכן בישיבתו. הקהל היה נלהב מדבריו החכמים, וכהערת אגב הוסיף הרב כי דרשה זו נכתבה לבר המצווה שלו. כבר כשהיה תלמיד ישיבה הוא נחשב לעילוי בש"ס ובפוסקים והיה בעל ידע אדיר בהלכות מקוואות וחישובים מתמטיים.
עוד לפני מלחמת העולם השנייה החל הרב וייסמנדל לעשות כל מאמץ לסייע ולהציל יהודים בצרה. כך כבר בתרצ"ח הוא נסע לבריטניה והשיג ויזות לשישים רבנים שהוגלו לאחר סיפוח אוסטריה. כך גם בזמן המלחמה, היה עסוק הרב בתכניות הצלה בפרשבורג, הונגריה והעיקרית מביניהן – סלובקיה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שב הרב וייסמנדל מבריטניה כנציג של אגודת ישראל. הוא היה חבר ב"מרכז היהודים" בסלובקיה (ששימש מעין יודנרט של יהודי סלובקיה). בקיץ תש"א (1941) הוקמה בתוך "מרכז היהודים" קבוצה בראשה עמדה גיזי פליישמן, שהייתה ציונית, יושבת ראש ויצ"ו ונציגת הג'וינט בסלובקיה. קבוצה מחתרתית זו ביקשה לפעול כאופוזיציה להנהלת "מרכז היהודים" ולסייע בהצלת יהודים. תחילה, בחודשים הראשונים לפעילות הקבוצה, הרב וייסמנדל וחתנו הרב אונגר התנגדו לפעילות של הקבוצה. באדר תש"ב הרב וייסמנדל תקף בחריפות את פעילות הקבוצה אך עם הזמן, ובעיקר בעקבות תחילת המשלוחים, שינה דעתו ולקח חלק חשוב מאוד בקבוצה. ניתן לומר שהתנגדותו הייתה גם בשל אופי הפעילות של הקבוצה בתחילת הדרך, אך גם בשל אופי האנשים בקבוצה – הוא סבר שלא ייתכן שקבוצת "שונאי תורה" ינהיגו את יהדות סלובקיה, בעוד רובה הגדול הם יהודים שומרי תורה ומצוות. ואכן, "קבוצת העבודה" הייתה תקדים מעניין לשיתוף פעולה בין האורתודוקסים, הציונים ואף הניאולוגים (הרפורמים), במטרה להציל את יהודי סלובקיה.
לאחר השילוחים הראשונים אל מחנות המוות באביב תש"ב, הצטרף הרב וייסמנדל לקבוצה ועבד בשיתוף פעולה עם פליישמן, כשהוא משתמש בהיכרות העולם הרבני איתו, כדי לסייע ברעיון הצלת יהודי סלובקיה. לקבוצת העבודה היה תפקיד חשוב מאוד באיסוף מידע על שואת היהודים, מספרים, מחנות, מסלולי רכבות ובעיקר נתונים. בין היתר הם דאגו להפצת המידע בתוך "הפרוטוקולים של אושוויץ" – אוסף נתונים, מידע ודיווחים מפורטים של אסירים שנמלטו מכבשני האש בניסן תש"ד והגיעו לסלובקיה לספר על שראו עיניהם (בניסן תש"ד ברחו מאושוויץ שני אסירים יהודים שהגיעו לסלובקיה – רודולף ורבה ואלפרד וצלר. שניהם מסרו ל"קבוצת העבודה" דוח מפורט ובו הסבר מורחב על תהליך ההשמדה. דוח זה שחובר ל"פרוטוקולים של אושוויץ" הועבר לשוויץ ולבעלות הברית). לאחר השילוחים הראשונים, שלחה קבוצת העבודה משלחת לפולין לדעת מה עולה בגורל המגורשים. המשלחת סיפרה על ההשמדה והשימוש בגז.
בעקבות הגירושים באביב תש"ב, רקמו הרב וייסמנדל ופליישמן פעולה שונה – מתן שוחד לקצינים הגבוהים בקצונה של האס.אס [פלוגות גרמניה הנאצית שהיו אחראיות להוצאת "הפתרון הסופי" – רצח היהודים – אל הפועל] במטרה להפסיק את הגירושים. אמונתו של הרב וייסמנדל לגבי שיחוד ויסליצני, ימ"ש, (קצין האס.אס. שהיה אחראי על רציחת יהודי סלובקיה) ואחרים צומחת מתוך המפגש בתורה בין יעקב לעשו כאשר הוא שולח אליו מנחה – מתנה (או במקום אחר נאמר "תן לי הרכוש – והנפש קח"). טענתו של הרב וייסמנדל הייתה "עשו הוא אותו עשו ויעקב הוא אותו יעקב".
ויסליצני האמין לתכסיס שיזם הרב וייסמנדל. האחרון התחזה לאדם בשם "רוט" שהוא "נציג היהדות העולמית", והבטיח כי יוכל להשיג סכומי כסף נכבדים, על מנת "לקנות" בכך את חיי היהודים. רוט לא היה אדם אמיתי אלא "גולם" שהמציא הרב וייסמנדל, כאשר הוא מנצל בכך למעשה את האידיאולוגיה המופרכת של וילסיצני, כמו הגרמנים האחרים, בנוגע לארגון "היהדות העולמית" שרוט לכאורה הגיע בשמו. בשם רוט מסר הרב וייסמנדל מכתבים מזויפים בהם שמו של רוט הפך להיות כנציג של היהדות העולמית כדי לסייע ליהדות סלובקיה באמצעות כופר. במכתבים הוא דיווח על התקדמות, איחור בתשלום או מחלה כזו או אחרת ש"קפצה עליו", והדברים נכתבו באופן כה משכנע עד שוילסיצני האמין שרוט הוא אדם קיים והוא נציג היהדות העולמית.
מיד עם הסכמתו העקרונית של הקצין הנאצי ימ"ש, החלו ב"קבוצת העבודה" לחפש את מקורות המימון. הם פנו לגבירים יהודים ברחבי הונגריה וסלובקיה, ופליישמן, כנציגת הג'וינט, פנתה לשוויץ – אל הג'וינט ואל תנועת החלוץ.
אבל מפך הנפש של "קבוצת העבודה" היה גדול מאוד. הג'וינט והקונגרס הציוני הודיעו כי אינם מוכנים להיכנס למו"מ עם הגרמנים ולא יכולים לאפשר כניסת דולרים ליבשת אירופה הכבושה.
תשובתו של סאלי מייאר, נציג הג'וינט בשוויץ שבועיים לאחר שפג מועד התשלום השני לויסליצני עוררה כעס וזעם בקרב קבוצת העבודה בכלל והרב וייסמנדל בפרט. לפי מייאר לא ניתן להיענות לסיכומים עם וילסיצני וכך להציל עשרות אלפי יהודים כיוון שסכום של 50 אלף דולר הוא גבוה מדי והחוק האמריקאי אוסר על העברת דולרים לאירופה הכבושה. אבל הזעם העיקרי היה, כך נראה, על חוסר אמונתו של מייאר לסיפורי האימה של יהודים שנשלחו ללובלין ושם הומתו במיתות משונות. בתשובה לבקשת קבוצת העבודה לכספים הוא כותב כי "מאז ומעולם יהודי המזרח (אוסטיודן) היו ידועים כשקרנים ומגזימים כדי לקבל עוד כסף מהמערב". התשובה של מייאר הייתה מקוממת ביותר.
תשובה חריפה ומקוממת אף יותר הייתה של נתן שוואלב, נציג החלוץ והסוכנות היהודית בשוויץ. הרב וייסמנדל כותב מזכרונו את התשובה שהעלתה בו חמה גדולה – "יש לזכור שהיעד העיקרי הוא הקמת מדינה יהודית לאחר המלחמה ולא ייתכן שרק אומות העולם יקריבו קרבנות מצדם, אלא שגם היהודים צריכים להקריב כאלה". נראה בעיני שוואלב שזו חוצפה לדרוש מהמדינות להעביר כספים לארץ אויב, אבל בו בזמן מבטיח מימון להצלחת מנהיגים ציוניים מסלובקיה ע"י שליח מיוחד.
הכספים לא הגיעו והתכנית ירדה לטמיון, לדאבון לבם של הרב וייסמנדל, קבוצת העבודה ופליישמן, ולדיראון עולם של הג'וינט והקונגרס הציוני.
לאחר כיבוש הונגריה באדר תש"ד (מרץ 1944), החל הרב וייסמנדל בחידוש הרעיון של הצלת יהודים באמצעות שיחוד הגרמנים והגה יחד עם פליישמן את "תכנית אירופה". אלא שפליישמן נשלחה אל אושוויץ יחד עם הרב וייסמנדל. הרב הצליח לברוח מהרכבת כשהוא משאיר אחריו את אשתו וילדיו, שנספו באושוויץ יחד עם פליישמן הי"ד.
מו"מ החל שוב בין ויסליצני לנציגי היהודים סביב סיוון תש"ד (מאי-יוני 1944). התקבל האישור העקרוני ל"עסקה" בין היהודים לבין ויסליצני. אז נכנס לתמונה גם אדולף אייכמן ימ"ש, שהיה המפקד העליון של גרמניה הנאצית בהונגריה באחריותו לרצח היהודים שם. את המו"מ ניהל אייכמן מול ד"ר ישראל קסטנר, שנשלח אליו מיוזמתו האישית (תוך סיכון עצמי רב, שכן ידוע היה כי אייכמן מסוגל להוציא את האקדח שלו בכל רגע ולהרוג את קסטנר) ומיוזמת הרבנים האורתודוקסים בהונגריה. קסטנר ייצג בתחילה גם את האורתודוקסים, אולם מהר מאוד לקח את המושכות לידיו, כשהוא למעשה "מייצג" את כלל היהודים. עם זאת, האורתודוקסים לא התנגדו לפעולותיו ולמרות שקיבלו חלק יחסי קטן ב"רכבת ההצלה", אישרו את פעולותיו, ובעיקר כאשר הבטיח להציל את הרבי מסאטמר ברכבת זו.
הרב וייסמנדל הוציא לאור את הספר "מן המיצר" לאחר השואה בו סקר את כל שאירע בימי הפקודה. הוא היה ממתנגדיה החריפים של הציונות ושל מדינת ישראל, והצטרף לחסידות סאטמר. הוא נפטר ב-ו' כסלו תשי"ח (1957) בארה"ב.