הקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
הרב שמעון הוברבנד הי"ד נולד בכ"ח ניסן תרס"ט (1909) ונרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה סביב ה' באלול תש"ב (1942). ר' שמעון היה רב, היסטוריון והיה מפעיליו הבולטים של ארכיון "עונג שבת" בגטו ורשה, והאחראי העיקרי לשמירת דרשותיו של "האש קודש", הרבי מפיאסצנא, מגטו ורשה באמצעות כדי חרס בהם הוטמנו הדרשות. כדים אלו נתגלו לאחר השואה.
הרב הוברבנד נולד בעיירה חנצ'ין ליד קיילץ בפולין בשנת תרס"ט. הוא גדל והתחנך אצל סבו – האדמו"ר מחנצ'ין, רבי שמואל חיים הלוי הורוביץ שגם הסמיכו לרבנות. בצעירותו עבר לעיר פיוטרקוב שם ייסד את "החברה למדע יהודי" ועסק במסגרת זו בשאלות של אמונה באור המדע המודרני. הוא לימד תולדות עם ישראל וכתב מאמרים בתחום זה. הוא הניח את התשתית ההיסטוריונית לחיי היהודים הדתיים בפולין וכן הרופאים היהודים בפולין.
בסתיו ת"ש (1939) כשהחלה המלחמה, ברח ר' שמעון מפיוטרקוב, כשבדרך איבד בהפצצות את אשתו ובנו. הוא הגיע לוורשה בחורף אותה השנה (ת"ש, 1940). מיד עם הגיעו לוורשה, החל בפעילות הסיוע לציבור הרחב, תוך שהוא מקפיד על מתן שיעורי תורה והלכה מדי יום ביומו, בתנאי הגטו הקשים והנוראיים. הוא ניהל את המדור הדתי של "החברה היהודית לעזרה הדדית" והיה חבר מועצת הרבנים של ורשה.
את עיקר עבודתו בעיר הבירה, בתוך הגטו הגדול באירופה – גטו ורשה – הוא עשה בהיותו חלק מארכיון "עונג שבת". ארכיון זה נקרא על שם המפגש השבועי בין היסטוריונים (חלקם רבנים) בימי שישי – ערבי שבת (משעות הבוקר ועד כניסת השבת). קבוצה זו ישבה וכתבה על ניירות רבים את המתרחש בגטו. הוא עסק באיסוף חומרים על הגטו יחד עם ד"ר עמנואל רינגלבלום, היסטוריון ידוע ובעל כתבים ומאמרים רבים שפורסמו עד אז, שמצא את עצמו בגטו כמו שאר יהודי ורשה.
רינגלבלום חיבק את הרב הוברבנד ושילב אותו במפעל של עונג שבת – במטרה למצוא עוד ועוד חומרים היסטוריים, עדויות, מפות, הסברים ורשימות. ר' שמעון עסק בהכנת החומרים הללו גם בשלבים הקשים ביותר של גטו ורשה. הוא שם דגש בעיקר בכתיבה על החיים הדתיים בגטו, על קידוש השם שיהודים שומרי תורה ומצוות עשו בכל יום ויום, הן אנשים פשוטי-עם והן רבנים בעלי שם. הוא ערך במסגרת ארכיון עונג שבת את השיעורים שמסר הרבי מפיסצנא, אצלו הוא היה בן-בית ואחד מהמקורבים ביותר אליו.
הוא הצטיין כחוקר היסטוריה אובייקטיבי שאסף את הפרטים וההתרחשויות בנאמנות וללא משוא פנים, והיה אחראי על איסוף שאלות ותשובות שהובאו בפני גדולי ישראל בתקופת מצוק זו. את המסמכים הרבים הכניסו רינגלבלום והרב הוברבנד, יחד עם חברי הארכיון, אל כדים ופחים והחביאו אותם עמוק באדמת הגטו. ד"ר רינגלבלום מעיד עליו: "הוא היה בעל טבע עדין שאין רבים דוגמתו בימים אלה. הוא היה בקי גדול בספרות התורנית ובהיסטוריה היהודית. אולם הוא ייזכר בעיקר בגלל התיאורים ההיסטוריים של סִבלות האוכלוסייה היהודית במלחמה זו בגטו ורשה. חומר זה משמש, וישמש עוד, את ההיסטוריונים".
בגטו חלה הרב הוברבנד בטיפוס הבהרות אולם הצליח להחלים ממנה. הוא נשלח לטרבלינקה בתחילת אלול תש"ב, שם נרצח עם אשתו השנייה.
הרב הוברבנד הניח את התשתית ההיסטורית לחקר החיים הדתיים בגטאות. בזכות כתביו וכתבי שאר ההיסטוריונים בארכיון עונג שבת (לאחר השואה כשהקימו מחדש את ורשה, נמצאו מספר כדים ובתוכם החומר ההיסטוריוני) – למדו ההיסטוריונים רבות על תנאי המחיה בגטו, ואת מעשי קידוש השם בחיי היומיום בגטו.