הרב ירחמיאל קראםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
משבחים אנו בתפילת על הניסים: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים". נוסח מוקשה זה אומר דרשני. שכן, ניחא יש נס וחריגה מגדר הטבע המקובל במסירתם של גיבורים ביד חלשים ובהסגרתם של רבים ביד מעטים. אך מה נס יש במסירתם של טמאים ורשעים ביד טהורים וצדיקים? כלום שורת הדין מחייבת כי בדרך הטבע ינצחו הטמאים את הטהורים והרשעים את הצדיקים, עד שאם יתרחש היפוכו של דבר יש לנו לציין זאת כעובדה ניסית, אשר אנו מהללים ומשבחים עליה?
ועוד שאלה לנו. בעולם הזה יש בחירה חופשית. מסיבה זו הקב"ה מסתתר, כביכול, ואינו עושה ניסים גלויים. שכן, ניסים גלויים בכוחם להטות את האדם לאמונה ולבטל את הבחירה החופשית, דבר שאינו רצון הבורא. רצון הקב"ה כי העולם יתנהל בדרך הנראית לנו כטבעית, כדי שלא תתבטל הבחירה החפשית.
אך אם כן, מה טעם מצינו ניסים גלויים אצל גדולי הדורות? מפני מה בא נס חנוכה, נס גלוי ומפורסם, ועמד בסתירה לכל הניסים הללו, הנסתרים?
כלומר, מפני מה חרג הקב"ה בזאת מהרגלו שמאז?
בעולם הזה יש להקב"ה הנהגה שלפיה אין הוא שולל מהאדם את כח הבחירה שניתן לו. משך כל ימיו הוא עמל לגבור על יצרו, להכריע בין החומר לרוח, בין הגוף לנשמה, בין גשמיות לרוחניות ובין טוב לרע. וכדי שיוכל להתמודד ולבחור בין שני הפכים אלו, צריך שרמת הנסיון, נקודת המוצא, תהיה שווה.
כוחות הגוף והחומר הם דברים מוחשיים שאדם רואה אותם, מרגיש אותם ואף ממשש אותם. מבחינה מסוימת קימת תמיד סכנה כי הם יהיו לבסוף הכוחות שישפיעו עליו וימנעו ממנו לראות את הכוחות האחרים, הכוחות הרוחניים. ואף על פי כן, כל זמן שהדבר מתאפשר נמנע הקב"ה להופיע בנס גלוי, כדי שלא לערער את בחירתו החופשית של האדם. שכן, כאשר יתגלה בהדר גאונו, יש חשש שבחירתו החופשית של האדם תתקלקל ושוב לא יהיה מקום לשכר ועונש.
הדבר דומה לקבוצת ילדים המשחקים את המשחק הידוע "מחפשים את המטמון". במשחק זה מפזר המדריך פתקאות במספר מקומות בעיר, כאשר בכל פתקה יש רמז סמוי למקום בו טמונה הפתקה הבאה. כל היופי והמתח של המשחק נעוצים באי ידיעת מיקומם של הפתקים, במציאתם ובנסיון לפענח את הכתוב בהם.
אילו יצליח אחד מהילדים לגלות את מיקומם של כל הפתקים, עד האחרון שבהם, הוא יוצא ממעגל המשחקים. ולא בתורת עונש, אלא מפני שאין כל טעם לשתף אותו במשחק, אשר כל מהלכיו ידועים לו מראש. הוא עצמו לא יהיה מעונין להשתתף במשחק כזה. אילו ישתתף למרות הכל, הוא יחוש כחסר מעש אוסף פתקים מהרחוב.
בדיוק כך גם הנהגת הקב"ה עמנו. כל חפצו להעניק לנו טעם בעבודתו, ועל כן הוא מסתיר את "מקומו". הוא אינו מתגלה לנו, כדי שלא נאבד את כל הטעם שבעבודתו וכדי שתשאר לנו בחירה חופשית, ההכרחית כאמור לשכר ועונש. כשם שאי אפשר לו למדריך לעשות "טובה" ולגלות לחניכו את מקומם של הפתקים. כי אם יעשה כך, לא יהיה זה משחק כלל.
זהו המצב הרגיל והתקין. אך יש מצבים יוצאי דופן. קורה ואחד הילדים מאבד את הטעם במשחק. ויש וכל קבוצה עמלה מספר שעות, עד שבשלב מסוים הם נוטשים את המשחק ופונים לעניניהם. או אז לא נותרה למדריך ברירה אלא לגלות את מקומה של הפתקה הבאה. הוא לא מגלה את כל המשחק, אלא רק את מקומה של הפתקה הבאה. אין לו ברירה והוא חייב לנהוג כך כדי שהמשחק ימשך הלאה.
וכך נוהג גם הקב"ה עם בריותיו. יש והאדם אינו מבחין בכוחות רוחניים הפועלים בעולם. קשה לו לבחור בטוב כאשר הוא רואה שדרך רשעים צלחה ואף נקודת הבחירה שלו ירדה פלאים. או אז מתגלה הקב"ה ומחולל ניסים ונפלאות גלויים, כאלו שאינם מוכרים לאדם מחיי היום-יום. תפקידו של נס כזה להחזיר את האדם לנקודת בחירה גבוהה יותר.
כי כאשר רואה האדם את הנס הגלוי, התגלמות גלויה ונראית של הכח הרוחני שבו, קל לו יותר להתמודד עם הסביבה ולעמוד כנגדה. כך נתנת לו הבחירה לבחור בין טוב לרע.
נמצא איפוא, כי חשיבותו של נס נקבעת בהתאם לאפקט הרוחני שיצר. בנס חנוכה נאמר בגמרא כי לשנה אחרת קבעום בהלל ובהודאה. חז"ל בדקו את ההשלכות של הנס על בני ישראל. כשראו שהנס רומם וקירב אותם להקב"ה, קבעו לדורות את חנוכה בהלל ובהודאה. שכן, לאמיתו של דבר נס חנוכה היה יכול להסתיים גם בדרך שונה לגמרי. הוא היה יכול להסתיים בסממנים חיצוניים, כמו אלו שבהם חוגגים החילונים, להבדיל, את ימי החנוכה. בנרות, לפידים, מכבים, חשמונאים ושאר סימני כח. אפשר היה שלא להתעמק במהותו האמיתית של הנס ובמסר שבעקבותיו ואז היה הנס "מתבזבז" ולא נשאר ממנו כלום.
משמע איפוא, כי רק נס המביא להתקדמות ואמונה בעבודת ה' נחוג בתור נס. בהיסטוריה היו הרבה ניסים ומופתים אשר כל זכר לא נקבע להם, שכן האנשים שחוו את אותם ניסים לא הבינו אותם בדרך שבה היו אמורים להבינם.
וזוהי כוונת בעל המאמר:"מסרת גיבורים ביד חלשים". זהו אכן נס. נס גדול, "רבים ביד מעטים". אף זהו נס. והסיבה שאלו נקבעו לדורות כנס מפני שמסרת "טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים". לא, חלילה, טמאים ביד טמאים אלה "טמאים ביד טהורים". הם הבינו יפה את מהותו של הנס ולכן אפשר היה לקבוע את נס המסירה של גיבורים ביד חלשים.
הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.