וישלח | משקל המעשים של האדם

הפרשה מתחילה בפסוק "וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום", ומפרש רש"י – "מלאכים ממש". רואים שליעקב אבינו היו מלאכים שהיו איתו, א"כ צריך להבין למה בהמשך הפרשה כתוב "וישובו המלאכים אל יעקב לאמור באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. וירא יעקב מאד". וזה פלא, מה יש לו ליעקב לפחד אם יש לו מלאכים עושי דברו, הרי הם גם ישמרו עליו ויגנו עליו מפני עשו אחיו?

ושמעתי לפרש על פי פירושו של הגר"א על הפסוק "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". המלאכים שהוזכרו פה בפסוק זה – אומר הגר"א – הם המלאכים שהאדם עצמו יוצר אותם מכח מעשיו הטובים, כמו שאמרו חז"ל בפרקי אבות, "כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד". פרקליט זה הוא מלאך שנוצר ע"י קיום המצווה. "כי מלאכיו יצווה לך", היינו מלאכיו של האדם. אלו המלאכים שנולדו ע"י מצוותיו של האדם הם שלו, הם שומריו בכל דרכיו.

אלו היו גם המלאכים של יעקב אבינו, שנוצרו ע"י מעשיו הטובים. ובוודאי רבים היו, ואותם שלח יעקב לעשו אחיו.

ולכן פחד יעקב אבינו מעשו אחיו, כיון ששתי מצוות קיים עשו במשך עשרים ושתים שנה, ויעקב לא קיים את אותן שתי מצוות במשך שנים אלו: מצות ישוב ארץ ישראל ומצות כיבוד אב.

א"כ גם לעשו היו מלאכים שנוצרו ע"י שתי מצוות אלו, וליעקב לא היו מלאכים כדוגמתם. עשו "יוצר" מלאכי שתי המצוות הללו תדיר במשך עשרים ושתים שנה.

זו בעצם הסיבה שיעקב אבינו פחד מעשו אחיו, מי יודע – חשב יעקב לעצמו – אולי דווקא שתי מצוות אלו משקלן כבד יותר ממצוותיו שלו. שהרי כתב הרמב"ם בהלכות תשובה, שכששוקלים המצוות כנגד העבירות, "שיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלן. יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות וכו' ויש עוון שהוא כנגד זכויות וכו' ואין שוקלין אלא בדעתו של קל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות". וכבר אמרו חז"ל, "אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות".

לכן פחד יעקב אבינו, שמא מלאכיו של עשו שנולדו ע"י שתי מצוות שעשו קיים והוא לא קיימן, אולי הם חזקים יותר ממלאכיו שלו, ואולי הם יתגברו, חלילה, על מלאכיו.

מוסר ההשכל שעלינו ללמוד מפרשה זו, אחי ורעי, להרבות במצוות ובמעשים טובים מתוך שמחה וידיעה שכל מצוה מולידה עבורנו מלאכים – פרקליטים, שמלבד היותם מליצי טוב בעדינו הם גם "שומרי ראש" נאמנים לנו.

"כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך".