הרב ירחמיאל קראם"וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר"(בראשית כ"ו, ט"ו)
מה היה טיבן של אותן בארות שנחפרו ע"י עבדיו של אברהם אבינו? האם היו אלו סתם בארות, כמו עוד אלפים ורבבות דוגמתן, אשר שימשו בעולם העתיק למשק המים?
ואם אמנם כן, אם היו אלו בארות ככל הבארות, מה ראתה התורה לספר כאן על מפעל כלכלי שנבנה ע"י אברהם אבינו, ואשר עורר את קנאתם של בני פלשת?
מדוע בכלל עוררו הבארות את חמתם של הפלשתים, שניסו לסתום אותן בעפר?
מסתבר, איפוא, שלבארות אלו היתה משמעות מיוחדת בעולמו הרוחני של אברהם אבינו. את יעודו הגדול שבעולם הזה ראה אברהם אבינו בהפצת האמונה בהיותו של מנהיג לבירה, אחד ויחיד שאותו ראוי לעבוד, ממנו יש להתירא ואת שבע מצוותיו לשמור. משך כל ימי חייו לימד דעת את ההמונים והרחיב עוד ועוד את מעגלי האמונה.
וכיצד פועלת שיטת ההטפה של אברהם אבינו? על מעשיו של אברהם בבאר שבע מספרת התורה: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (בראשית כ"א, ל"ג). יש אומרים כי אותו אשל לא היה אלא פרדס, אשר סיפק את צרכי האורחים שהגיעו לפונדק שנבנה בצידו. אחרים אומרים כי הביטוי "אשל" הוא כינויו של הפונדק עצמו. בין כך ובין כך אין כאן מחלוקת אלא באשר להוראתה הלשונית של מילה זו. אך לכל הדעות בנה אברהם אבינו פונדק ששימש להכנסת אורחים.
פונדק זה לא היה אלא מכשיר בשיטה מתוחכמת, שפיתח המאמין הראשון, כדי להביא את תודעת האמונה להמונים שהיו שקועים באמונות בער אליליות.
אורחים שנזדמנו לאכסניתו של אברהם אבינו ובקשו לשלם, נענו בסירוב. משבקשו לברך את מיטיבם ואיש חסדם הורה להם, כי את ברכתם ישגרו כלפי בורא עולם. "סבורים אתם שמשלי אכלתם?", היה שואל אותם, וכאשר לא ירדו לסוף דעתו, היה מסביר את עצמו: "משל מי שאמר והיה עולם אכלתם" (רש"י לבראשית כ"א, ל"ג).
כך, דרך צלחת בשר וירקות, הביא אברהם אבינו לאורחיו את המסרים החשובים ביותר שיכול אדם למסור לחבירו. לא סיפרו לנו חכמים עד כמה הצליח בכך, ואפשר שהיו רבים שהתנגדו. יתכן בהחלט שהיו כאלה שהעדיפו לשלם מחיר מלא ובפרט שלא יוציאו מפיהם שם שמים. אפשר גם שהיו כאלה שהתעמתו עמו בויכוחים מרים וקשים ואף בזו ולעגו לו ולמפעליו. אך אברהם אבינו לא נרתע והמשיך בעבודת הקודש שלו. לא עליו המלאכה לגמור, מחד גיסא. ומאידך גיסא, אין הוא רואה את עצמו בן חורין להיבטל ממנה.
דרכי הפעולה של אברהם אבינו שונות ומגוונות. הוא מחפש את אמצעי החיים השונים כדי לרתום אותם ככלי שרת, דרכו ובאמצעותו יוכל לפרסם עוד ועוד את רעיונותיו.
לאחר הפונדק שנפתח על ידו, כלי תחליפי ל"מדרשה לבעלי תשובה" המוכרת בתקופתנו, הוא מפתח רעיון חדש. באר המים שבכל אתר ואתר היתה מקום התקהלות והתכנסות מקובלת באותה תקופה. הכל צריכים למים וכולם היו מגיעים לבארות. אליעזר עבד אברהם מגיע בדרכו אל הבאר, ואף יעקב אבינו ומשה רבנו מגיעים אל הבאר. רועי חרן מספרים ליעקב אבינו כי הם מחכים להתכנסותם של רועי המקום כדי לגלול יחד את האבן מעל פי הבאר, ואילו רועי מדין מגרשים מהבאר את בנות יתרו. הבאר היא מעין חנות המכולת של אותה תקופה, ומטבע הדברים משמשת מפגש שבו הכל פוגשים את הכל.
מקום כזה היה בדיוק מתאים לרעיונותיו של אברהם אבינו. הוא חפר בארות כאלה ונתן להם שמות שבעצם איזכורם היה משום העלאת שמו של הקב"ה.
בעל "הכתב והקבלה" מסביר, כי בשמות הבארות שנתן, התכוון להחדיר לתודעת ההמון את שמו של הקב"ה. אם עד כה היו אנשים רגילים להאמין כי פעולות שונות ומשונות מיוחדות לכוכבים אלו ואלו או למזלות אלו ואלו, הרי מעתה, כאשר היו צריכים לצאת ולשאוב מים, היו מוכרחים לאמר כי הולכים לבאר ששמה, למשל, "באר לחי רואי", או למקום הנקרא "ה' יראה". כך היו חוזרים שוב ושוב על אותם שמות שנלקחו מעולמו הרוחני של אברהם אבינו, ואשר הזכרתם הביאה אותם אט אט לאמונה בבורא עולם. מכשיר זה, הבאר, שכולם נזקקו לה, הפגיש את ההמון על כורחו עם בורא עולם.
כי זאת עלינו לדעת, אם התורה מספרת על בארותיו ומלונותיו של אברהם אבינו, אין בדעתה לתת לנו סקירה כלכלית על היקף נכסיו. המלון אינו מלון ואף הבאר אינה אלא כדי לדלות מהם מי דעת.
גם אנו, החיים בעולם שכולו כפירה ומינות, מצווים לאחוז בשיפולי גלימתו של אבינו הראשון ולנצל הזדמנויות שנקרו לנו, כדי להפיץ מעט מאור התורה והאמונה. אין זאת אומרת שבכוחו של כל אחד מאתנו לפתוח מדרשה לבעלי תשובה ולקירוב רחוקים. אך גם מתן טרמפ לעובר אורח שאינו שומר תורה ומצוות יכול להוות, כבדרך אגב, שיעור קצר באמונה ובהכרת היהדות.
ננסה גם אנו למצוא את התרגום המעשי שבידינו לאכסניתו של אברהם אבינו ולבארותיו של יצחק אבינו.