חיי שרה | מעביר על מידותיו

להעלב, להיפגע, זה קל מאד, פלוני פגש אותי אחרי זמן רב שלא נפגשנו ובקושי התייחס אלי, יש לי סיבה טובה להיעלב. שאלתי שאלה את הרב בשיעור והוא לא התייחס, גם זו סיבה טובה להעלב. כבדו אותי בבית הכנסת ונתנו לי עליה אבל מגיעה לי עליה יותר מכובדת. כמובן שנעלבתי עד עמקי  נשמתי. בדרך כלל, התגובה המיידית של ה"נעלב" היא: אני יותר לא אבוא לבית כנסת זה. יותר לא אשתתף בשיעור הזה, הוא איש עקרונות, הוא לא יעבור לסדר היום. יש לו פרנציפים. הוא אכן יעשה זאת למרות שהוא יודע שבסופו של דבר, בדרך כלל, הוא יהיה המפסיד היחיד, אבל הרי זה כל כך קשה לוותר.

אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן, ששה דברים אדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא. ואלו הן… והדן את חברו לכף זכות. קודם כל תחשוב פעם נוספת, אולי בכלל לא התכוונו לפגוע בך, אולי הרב לא שמע את השאלה שלי? אולי באמת חברי היה טרוד ולא יכול היה להקדיש לי את תשומת הלב לה ציפיתי. הרי זה כל כך קל לפתח מחלוקת.

אבל לא די בזה, לא מספיק להתעלם ממי שפוגע בי. צריך להשיב לו טובה.

החפץ חיים היה רגיל לספר את המעשה על הגרף פוטוצקי, שאחר שהתגייר הסתתר מאימת הכנסיה והתחבא בעיר אילייא שבליטא. היה שם נער יהודי פוחז שירד לחייו עד שהלשין עליו לשלטונות, והוא נתפס ונכלא בבית האסורים בעיר וילנא, שם נידון לשוב לנצרות או להישרף. לפני שהוציאוהו להישרף אמר אם רק אזכה לזכות כל שהיא בעולם האמת, לא אנוח ולא אשקוט עד שיעלה בידי להביא את אותו מלשין לחיי העולם הבא, שהרי הוא אשר זיכני באושר גדול כזה להישרף על קדושת השם הגדול. לא זו בלבד שלא היתה לו כל קפידא על המלשין, אלא אף רצה בכל מאודו לעשות לטובתו.

וכעין זה מסופר על רבי ישראל מסלנט, כאשר נסע פעם אחת ברכבת מקובנא לוילנא, וכדרכו נסע לבדו ללא מלווים, כשהוא לבוש כאחד הבעלי בתים. נזדמן איתו בקרון אברך צעיר שלא הכירו והתנהג עימו שלא בדרך ארץ ואף הטרידו. כאשר הגיעה הרכבת לוילנא, ואותו אברך ראה קהל גדול שהתאסף להקביל את פני אותו נוסע שהיה עימו בקרון, ונוכח לדעת שאותו אדם הינו גדול ישראל רבי ישראל מסלנט, חשכו עיניו ונתקף בפחד נורא על שציער צדיק וגדול זה. למחרת בבוקר מיהר לאכסניתו של רבי ישראל. מיד כאשר רבי ישראל הבחין בו, הקדימו לשלום בסבר פנים, כשהוא מעודדו שלא יצטער וגילה לו שאין בליבו כל טינה עליו. כאשר נודע לרבי ישראל שאותו אברך בא לוילנא כדי לקבל סמיכה לשחיטה, וסירבו לתיתה לו מפני שלא היה תוכו כברו, דאג לו רבי ישראל שיוכל ללמוד את ההלכות כדבעי ולהשתלם להיות שוחט מוסמך. ועדיין לא נתקררה דעתו של רבי ישראל, עד שמצא עבורו קהילה הגונה להושיבו בתוכה.

אליעזר עבד אברהם, כל השנים היה בבית אברהם. יש לו בת, בת גילו של יצחק, שנים רבות הוא מייחל ומקווה להשתדך עם אברהם, בכל פעם הוא מחפש סיבה ומחזר אחר עילה שיפנה אליו אברהם ויבקשו להשיאו בתו. וכשכבר מדברים הם על כך, אומר לו אברהם: בני ברוך אתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך. ישר וברור, חד וחלק, ועם כל זה הוא משביע אותו ושולח אותו לאור כשדים להביא שידוך ליצחק.

"ולקחת אשה לבני ליצחק". שום הדרכה מעשית על איזו אשה יצחק צריך. שום כיוון ורעיון איך לאתר את האשה המתאימה, אחריות וסמכות מוחלטת. ואליעזר נאמן לאחריות שהוטלה עליו, עושה מעל ומעבר לדרוש, הכל כדי ששליחותו תצליח, שימצא שידוך הגון, ושהשידוך אכן יצא אל הפועל. אברהם אבינו שולח אותו לחרן ולא מעונין בבנות כנען, מפני שבחרן הם אמנם עובדי עבודה זרה, אבל עבודה זרה  אינה עוברת בירושה, בכנען הם מושחתים במידות, וזה יותר מסוכן, זה יכול להיות תורשתי. רק בברכת הדרך מזכיר אברהם את משפחתו. ולכן אליעזר לא הולך ישר למשפחת אברהם, הוא הולך לבאר. שם יוכל לבדוק את מידותיה של המשודכת, שם הוא בוחן את הנערה, אם היא יכולה להעביר על מידותיה. אם היא תשאב עבורו ועבור גמליו גם בשעה שהוא עומד  ליד הבאר ויכול לשאוב לעצמו לבד. נערה כזו שלא עושה פרנציפים, שמבטלת את האגו שלה בשביל מעשה חסד, אשה כזו תגיע לאמונה בבורא. היא לא תהיה משוחדת מתאוות העולם הזה ולא תעבוד עבודה זרה. כאשר הוא רואה שהיא אכן כזו, מיד הוא נותן לה את הצמידים, הוא כבר החליט זה השידוך. ליתר בטחון הוא גם שואל אותה בת מי את, רק כדי לדעת אם ברכתו של אברהם אכן נתקיימה.

אליעזר היה יכול לעשות את שליחותו כדי לצאת ידי חובה ולחזור ולומר לא מצאתי.  הוא יכול היה להרגיש פגוע ונעלב, ואולי אפילו מושפל. אבל הוא אינו כזה, לא כך התחנך בבית אברהם. הוא מאריך בתפילה שיצליח ד' דרכו.

כשהוא פוגש את המחותנים ורואה עם מי יש לו עסק, הוא נותן להם להרגיש שבא במיוחד אליהם. הוא לא נמנע מלשנות בדבריו, לומר להם שנשלח אליהם, אל משפחת אדוניו ישירות. ולכן הוא גם משנה את סדר הארועים ומספר שקודם שאל בת מי את ורק אח"כ נתן את הצמידים, הוא מתנהג פעם כ"עבד" ופעם כ"איש". הכל לפי הענין והצורך לתועלת הענין, להצלחה מלאה של השליחות. ולא עוד אלא כדי לשכנע את המחותנים עד כמה השידוך הזה חשוב וטוב הוא מגלה ומספר להם שבאמת הוא רצה את החתן המצוין הזה עבור עצמו, לבתו שלו.

יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום יותר מתורתן של בנים. הרבה גופי תורה, ניתן ללמוד משיחה זו של עבד אברהם. כאשר אליעזר מסיים את שליחות וחוזר הביתה עם רבקה, כשהוא פוגש את יצחק בשדה נאמר בפסוק ויספר העבד ליצחק את כל הדברים. כאן לא חוזרת התורה וכופלת את סיפור הדברים. מפני שכאן אין בזה לימוד מיוחד. בבית לבן, שם, כשאליעזר מספר, שם יש חשיבות לכל פרט ופרט, ללמדנו ולאלפנו על גדלותו ופעולתו של אליעזר, הנלמדת מתוך השינויים שבסיפור הדברים פעמיים.

ללמד זכות, להעביר על המידות, זה חשוב מאד, אך יכול להיות שבכל זאת, למרות עבודתך, ישאר בליבך איזה שמץ טינה ותרעומת על הפוגע, למדתנו התורה עצה: מעשה אבות סימן לבנים, להתפלל על הפוגע, לחפש דרך להיטיב עימו, למלא השליחות במלוא הכנות, בתחבולות, במסירות ובאחריות, כך נוציא מהלב כל משקע של עלבון וכעס, כך צריך להתנהג, ואת זה לומדים בביתו של אברהם אבינו.