נבהל להון איש רע

לאחר פטירתה של שרה אמנו, רצה אברהם אבינו לקברה במערת המכפלה, ומתחילה רצה עפרון בעליה ליתנה חינם, אך לאחר שאברהם הפציר בו ענהו "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא וגו'; וישקול אברהם לעפרון את הכסף וגו'" (פרק כג פס' טו – טז) ופירש רש"י "וישקול אברהם לעפרן – חסר וי"ו לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה", ואף במדרש (רבה נח ז) דרשוהו לגנאי ואמרו על כך בסמיכות על הפסוק במשלי (כח כב) נבהל להון איש רע עין, זה עפרון שדרש עבור המערה ארבע מאות שקל כסף.

ויש לתמוה, מה התביעה על עפרון שלקח מעות על מכירה זו, והלא מתחילה רצה ליתנה לאברהם חינם, ורק לאחר שהתעקש אברהם שאינו רוצה זו בדרך מתנה אלא בדרך מקח וממכר נתרצה למכור לו, ומה בכך שדרש על כך כסף מלא. ולא מסתבר שעפרון הפריז במחירה של הקרקע שהרי כל המשא ומתן היה "באזני עם הארץ" (פס' יג) לעיני אנשי העיר, ומן הסתם היה מתבייש בפניהם לדרוש מחיר לא הגון ובפרט שאברהם היה חשוב בעיניהם עד למאוד. עוד יש לדקדק בכל הפרשה שפעמים נוקטת התורה לשון "בני חת" – החשובים שבהם, ופעמים "עם הארץ" – הפשוטים שבהם, ויש להבין אימתי משתמשת התורה בתואר זה ואימתי בתואר זה.

ולהבנת העניין יש להקדים מה שמצינו בטבעם והתנהגותם של העשירים כנגד דרכם של האנשים הבינוניים ביחס למתנות ולמקח וממכר. דרכם של הבינוניים שאינם נותנים מתנות מופרזות וכן במכירת חפץ אינם דורשים עליו מעבר לשוויו בשוק. אך העשירים דרכם ליתן מתנות גדולות, ומאידך, דרכם וכבודם לקנות ולמכור במחיר הגבוה מהרבה משווי החפץ לפי שבזוי בעיניהם להתעסק כביכול בזוטות.

וכך היה סדר הדברים, מתחילה ניגש אברהם ודיבר עם "בני חת" (פס' ג) – החשובים שבהם, וביקשם שימכרו לו קבר, אבל מפאת חשיבותם דרכם ליתן מקום קבר במתנה ולא לדרוש תמורתו תשלום. אך "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ" (פס' ז) השתחווה לפשוטים שבהם דווקא להורות שהוא רוצה לנהוג עמהם כמנהג פשוטי העם המוכרים את מקום הקבורה, ועל כן ביקשם לדבר עם עפרון שימכור לו חלקה זו, ועדיין לא פנה אברהם אל עפרון ישירות לפי שאין זה מכבודו לנהל משא ומתן עם פשוטי המקום. ומיד "ועפרון יושב בתוך בני חת" (פס' י) וברש"י "אותו היום מנוהו שוטר עליהם מפני חשיבתו של אברהם", וכיון שכך יכל לנהל משא ומתן עם אברהם, ובמצב זה בליבו רצה עפרון ליטול תשלום על המערה כיון שביסודו אדם פשוט הוא, אך כיון שמינוהו לאדם חשוב, ואין דרכם של החשובים ליטול שכר על קבר כאמור, אמר לאברהם שהוא נותנה לו בחינם. אך אברהם שראה שאין מתנתו שלימה "וישתחו אברהם לפני עם הארץ; וידבר באזני עם הארץ" (פס' יב יג) שהראה במעשיו ודיבורו שחפץ הוא להתנהג עמם כדרך "עם הארץ" האנשים הפשוטים שדרכם לקבל שכר על נתינת קבר.

אך כאן התגלתה תאוות ממונו של עפרון, וענה לאברהם שאכן רוצה הוא תשלום על חלקת הקבר, אך לא דרש תשלום כפי שמה שרגיל ליטול אדם פשוט, אלא דרש "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך" (פס' טו) ופירש רש"י "בין שני אוהבים כמונו" כלומר, בין שני אנשים נכבדים כמונו שדרכם לעשות עסקאות בסכומים גדולים. ואכן, כך היא דרכם של אנשים נכבדים לדרוש תשלום גבוה אף על דבר פעוט, אך לא זו הייתה הצעתו של אברהם שלא רמז לעפרון אלא שרוצה ליתן תשלום של אנשים פשוטים, אך כיון שבין אנשים נכבדים זהו תשלום מקובל, לא התבייש עפרון לדורשו בפני בני עמו למרות שערכה האמיתי של החלקה נמוך בהרבה, ואף על פי כן "וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת" (פס' טז) כלומר הסכום שביקש ממנו כפי מנהג המחירים של החשובים שבעם, ולא כפי מה שדיבר אברהם באזני עם הארץ.