הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את אברהם אבינו [כ"ב, ב'] "קח נא את בנך וכו' את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה".
ואפילו שהקב"ה לא אמר "שחטהו לעולה", בכל זאת אברהם אבינו מבין שה' מצווה עליו לשחוט את יצחק. כך רצה ה', שאברהם יטעה בדבר הזה, כדי שיעמוד בפני הנסיון הזה של עקידת יצחק.
והנה, לאברהם אבינו היו כמה וכמה נימוקים שלא לקיים את רצון ה'. ראשית, כיצד אפשר לעולל דבר כזה לשרה אמנו, שהתפללה עשרות שנים שיהיה לה בן, וב"ה זכתה ל"בן יחיד". וכיצד אפשר לקחת לה אותו ללא שעבר שום עבירה, ולשחוט אותו?
בנוסף לזה, יש גם סברת חילול ה'. שהרי אברהם אבינו היה עוסק כל ימיו בקירוב הבריות לעבודת ה', והיה מטיף לכולם שהקב"ה אוהב חסד, ולא חפץ בקרבנות אדם, אלא רק בקרבנות מבעלי חיים או מצמחים. ואם ישמעו העולם שלעת זקנתו שחט את בנו יחידו, מה יאמרו הבריות? "האיש הזה מקרב את כל העולם, ואת הקרובים שלו הוא מרחק. תחילה הרחיק את לוט בן אחיו, אח"כ גרש מביתו את ישמעאל בנו, ולבסוף הוא שוחט את יצחק". כיצד יוכל אחרי כל זה להמשיך ולהשפיע על הבריות לעסוק בחסד ולהתקרב לאמונה בה'?
ובנוסף, הרי כבר הביא רש"י לקמן [כ"ה, י"ט], שכשנולד יצחק אבינו, "היו ליצני הדור אומרים, מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה ממנו". והנה, אם ישחט אברהם אבינו את יצחק בנו, יקבלו הליצנים חיזוק לטענתם, שהרי איזה אב שוחט את בנו?!
חשבונות אלו, שיקולים של קידוש השם מחייבים לכאורה את אברהם אבינו שלא לקיים את מצות העקידה.
אבל אברהם אבינו מתעלם מכל החשבונות הללו. אם ה' ציוה לשחוט את יצחק, הוא הולך לשחוט את יצחק ללא שום חשבונות. הוא גם לא שואל את הקב"ה את הקושיה שמביא רש"י [כ"ב, י"ב] "אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת קח נא את בנך". רק אחרי העקידה, כשהכל הסתיים, הוא שואל [רש"י שם]. אבל בשעת הנסיון הוא לא שואל כלום, ואם ה' אומר לשחוט את יצחק, הוא הולך לשחוט את יצחק בלי קושיות.
דבר יסודי זה הקיים בעקידה, נרמז גם בדברי הגמ' במסכת ראש השנה [ט"ז.] שהקשתה "למה תוקעין בראש השנה? למה תוקעין?! רחמנא אמר תקעו"!
ומבואר, שזכות העקידה שאותה בא השופר להזכיר, היתה בזה שאברהם הלך לעקידה ללא חשבונות וללא קושיות. ומשום כך גם על התקיעות עצמן אמרו חז"ל "למה תוקעין?! רחמנא אמר תקעו"! דזהו עיקר ההכנעה, לעשות את רצון ה' גם כשאינו יודע טעמו של דבר.