בין הסכם לחוק

במדינת ישראל אין חוק שאוסר עבודה בשבת. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי שבת הוא יום המנוחה הרשמי במדינת ישראל ועל כן משרדי הממשל לא יפעלו. הוא גם קובע כי האחריות לפתיחת מקומות עבודה מוטלת על הרשות המקומית, בכפוף לאישור משרד הפנים.

המטרה בעובדה שאין חוק הייתה ליצור מציאות קיימת ונשמרת (או בשפה המוכרת: סטטוס-קוו) שמטרתה הייתה להכיר במציאות שישנם בישראל שומרי שבת וישנם כאלה שעדיין לא. המטרה היא לחיות חיים משותפים זה עם זה מבלי להגיע למלחמת אחים ח"ו. על כן התחבורה הציבורית נאסרה בחוק (למעט מוניות), אבל מקומות פרטיים לא נכללו בחוק וכן לא נכללו בחוק מכולות ורשתות שיווק. אבל מאז קום המדינה ועד ממש לאחרונה כולם כיבדו את ההבנה בין כולם וקיימוה. בעוד שבתי קפה, בתי שעשועים ומקומות בילוי היו פתוחים בשבת במקומות חילוניים – מרכולים, מוסדות ממשל, תחבורה ציבורית ועוד – היו סגורים בשבת הן במקומות חילוניים ובוודאי שבמקומות דתיים.

הסטטוס-קוו, מעיקרו, לא היה נוח מעולם לשומרי התורה ומעולם לא היה נוח לחילוניים. אבל באופן טבעי, פשרה היא דבר לא נוח. כך במשך עשרות שנים נשמר המצב הקיים (הפירוש המילולי למושג סטטוס קוו) מבלי שאלו ואלו ישנו אותו, לכאורה.

לכאורה, כיוון שמזה שלושים שנה הצד החילוני לא פוסק מלנגוס עוד ועוד בסטטוס קוו. המטרה של הדתיים שלא להגיע לאלימות בשל מאבקים אלו, אפשרה לחילוניים הקיצוניים להפר שוב ושוב את הסטטוס קוו, והובילה את הצד הדתי לכניעה.

כאשר רשתות שיווק פרטיות החליטו לפתוח את מרכולתן בשבת קודש בתל-אביב, קבוצה של בעלי מרכולים פרטיים דרשו מהעירייה שלא לאפשר את העבודה בשבת, אולם זו בשל "הנאורות" (העסקת עובדים במחיר אפסי תוך ניצול הצורך של אותם אומללים בכסף ובכך להעבידם 7 ימים בשבוע כמו בימי הביניים) – התנגדה. הם פנו לבג"ץ וכל השאר היסטוריה.

טענתו של בג"ץ, שהיא נכונה מעיקרה, היא שאין חוק המסדיר באמת את עניין פתיחת העסקים, או סגירתם, בשבת. החוק מדבר בצורה מאוד מעומעמת, והסמכויות להחלטה נתונות לרשות המקומית, אולם בכפוף לאישור שר הפנים. בג"ץ דורש חוק.

בג"ץ בא בטענות אל שרי הפנים, ואל הממשלות בכלל מאז ומעולם על כך שלא לקחו את הנושא הזה לידיהם ולמעשה יצרו "מצב פרוץ" בו מצד אחד אין איסור ומצד שני אין היתר. בג"ץ, כמו הרבה מ"אבירי הדמוקרטיה", מבקש "שחור ולבן" – יש חוק או אין חוק, כיוון שנושא "שלטון החוק" הוא בסיסי ביותר בדמוקרטיה. אכיפתו וחקיקתו הם הבסיס לדמוקרטיה. החוק אמור להבהיר לציבור, ולשליטים, מה מותר ומה אסור. בהיעדר חוק – יש ליצור מציאות מדומה של חוק – תקדים משפטי, אלא אם המחוקק ישנה את אותה מציאות.

הבעיה העיקרית היא שבמדינה בה יש תשבץ אנושי כל-כך רחב, אשר מורכבת מרקמה אנושית עדינה בין אנשים עם תרבויות שונות, מחשבות שונות, אמונות שונות – במדינה כזו לפעמים היעדר החוק – הוא הפשרה. חוק עלול להוביל למלחמת אחים לעתים, להוביל להחרפת המחלוקות, ליצור שסעים בחברה. זו הסיבה בעטיה לא חוקק עד היום "חוק השבת", כיוון שנוצרה מציאות של פשרה בין הצדדים, כשכל צד עוצם עין במה שמפריע לו. כך זה מאפשר חיים משותפים.

הטעות של בג"ץ, שנעשית כיוון שאנשי בג"ץ מורמים מעם ואינם חלק ממנו, היא שאינם מבינים באופן בסיסי שפשרה בנושא כל-כך רגיש לא יכולה להיות בחוק. דרישתם לשנות את "השתיקה בהסכמה", את הפשרה – תוביל, ללא שום סיכוי אחר, לחקיקת חוק בנושא השבת. וברור שהחרדים והדתיים בכנסת יקדמו אותו, אלא שהבסיס של אותו חוק יהיה "כפייה דתית" בעיני החילונים – שכן הוא ייאלץ להגיד מעתה מה מותר ומה אסור. במציאות כזו הנפיצות בין הצדדים היא גבוהה ביותר.

כאשר הצד שמייצג בג"ץ, הצד החילוני במקרה הזה, דורש לשנות את המציאות, הוא למעשה דורש לשנות את הסטטוס-קוו. במקרה זה אין הוא יכול לבוא לאחר מכן בטענות על שינוי הסטטוס-קוו – שהוא עצמו דרש לשנות. כיוון שהשינוי שייעשה לא יהיה לטובתו, אלא כנגד רוחו, ואז יאלצו נציגי אותו הצד 'לאכול את הכובע' ולהבין את טעותם. אבל אז יהיה מאוחר מבחינתם, כיוון שהחוק כבר יחוקק, והוא לרוח המחוקקים, שאינם נמנים עם חברי בג"ץ, ואינם נמנים עם המיעוט בישראל שתומך בבג"ץ.

ועוד הערה קטנה, מעניין איפה כל אנשי הסוציאליזם של השמאל – הן מהעבודה ואפילו ממרצ. מדוע אינם מתנגדים לפסיקת בג"ץ שלמעשה מכשירה את המציאות בה מעסיקים מעבידים 7 ימים בשבוע את העבדים המודרניים שלהם. מדוע הם לא זועקים על הקפיטליזם בחסות בג"ץ, שרומס את אלו שנצרכים לעבוד 7 ימים. יבואו הם ויגידו שזה רצונם של אותם עובדים. אם כך – מדוע הם נלחמים על זכויות העבודה של אנשים שרוצים לעבוד 17 שעות ביממה, ואוסרים זאת בחוק? כי לא תמיד מי שעושים לו רע מבין את הרע שעושים לו ותפקיד המדינה להגן עליו.

הסיבה שהם שותקים כי שנאתם ליהדות גדולה יותר מאשר ליבם הסוציאליסטי. שנאתם, כמו בג"ץ, לכל דבר שנודף ממנו ריח של יהדות היא גדולה יותר מאשר "תורתם" הקדושה של מרקס ואנגלס עפ"ל.