הרב אליהו פורטנוילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
המדרש רבה [ל"ב, ג'] מביא משל: מעשה במוכר לכלי זכוכית שהיתה חנותו מלאה סחורה, המדפים טעונים כוסות וקנקנים, צלוחיות ערוכות על המדף. והנה מגיע משלוח נוסף מלא בדברי זכוכית. הוא החליט לנעוץ וו בקיר ולתלות עליו את הסל, אבל הסל כבד ואם הסל ייפול, הכלים ישברו. אז הוא הביא יתד ותקע אותה ונתלה עליו, וכאשר הוא נוכח לראות שהיא נושאת את המשקל, הוא תלה את הסל של כלי הזכוכית. לגבי מה הדברים אמורים? המדרש מביא זאת לעניין הניסיונות שהקב"ה מנסה את האדם, אין הקב"ה מנסה את האדם אלא את מי שיכול להחזיק מעמד ומי שיכול לעמוד בניסיון.
וכעין זה כתוב במדרש רבה [בראשית נ"ה, ב'] על הפסוק "והאלוקים ניסה את אברהם" – "ה' צדיק יבחן וכו' אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים רעועים שאינו מספיק להקיש עליהם פעם אחת עד שהוא שובר אותם ומה הוא בודק הוא בודק קנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים הם לא נשברים".
החל מפרשת לך לך, מתחילים אנו לעקוב אחרי הניסיונות של אברהם אבינו ע"ה אבי האומה לאחר שהולך לכבשן האש, ולאחר שישב בצינוק ונחלץ והחל לעשות נפשות לאמונת האמת וראה פרי בעמלו, עכשיו מתחיל ניסיון חדש לעזוב את הבית, כמו שכתוב "ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך", תנטוש הכול, קום לך ולא אומרים לו להיכן, אלא קום ולך אל הארץ אשר אראך. הוא מגיע לארץ הקודש ומתחיל לקרוא בה בשם ה', והנה רעב נורא מאלץ אותו לרדת למצרים ואשתו נלקחת לבית פרעה, שרשרת של יסורים ותלאות וניסיונות, כי יש את מי לנסות, היתד חזקה ואיתנה.
הגאון רבי מרדכי חיים מסלונים זצ"ל מתאר את הניסיונות שלנו במשל למה הדבר דומה, רבבות גודשים את האצטדיון לחזות בתחרות אולימפית לקפיצה לרוחק, אלופי כל הארצות מפגינים את היכולת שלהם, האחד קופץ למרחק של שמונה מטרים וכולם מריעים לו, חבירו קופץ למרחק של שמונה וחצי מטרים ומקבל מחיאות כפיים. המנצח קופץ למרחק של תשעה מטרים וגורף מחיאות כפיים מכל הצופים. המנצחים צועדים לדוכן ומריעים להם בחצוצרות לקבלת המדליות, והנה אדם עובר את המשוכה ונכנס לזירה, כולם שואלים מי זה, מה קרה, הקהל עוצר את נשמתו האמנם מתגלה קופץ חדש והאלמוני מאותת שיחכו לו ולא יחלקו את המדליות, ואז הוא שולף את חגורת מכנסיו ובכובד ראש מניח אותה על הארץ מרחק כחצי מטר מרגליו, ואז הוא אוזר את כוחותיו ובקפיצה אחת הוא עובר את החגורה ובהבעת אושר הוא קד קידה לקהל וממתין לתשואות ואף אחד לא מוחא לו כפיים.
והנמשל, כך אנחנו נראים בניסיונות שלנו לעומת הניסיונות של הדורות שלפנינו, ועוד אנחנו מחכים לתשואות ומחמיאים לעצמנו. אמנם כן, בניסיונות שלהם הם עמדו בהם, אבל לעומת הניסיונות שאבותינו התנסו בהם ועמדו בהם בכבוד ובגבורה, איך נסתכל לאבותינו אם נכשל בניסיונותינו.