הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בפרשת השבוע קוראים אנו על שני דורות שחטאו בחטאים חמורים ביותר, דור המבול שמילאו את הארץ חמס, ודור הפלגה שמרדו בה'.
רש"י [פרק י"א פסוק ט'] כותב: "וכי איזו קשה – של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם – לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום". רואים בדברי רש"י, שבגלל שדור ההפלגה היו מאוחדים, לכן הם לא נאבדו. משמע מכאן, שהאחדות שלהם הועילה להם שלא יאבדו.
לעומת זאת, רואים שלמרות שדור הפלגה היו מאוחדים, בכל אופן אין להם חלק לעולם הבא – כדברי רש"י בתחילת דבריו, שזה הרבה יותר חמור מדור המבול שנאבדו רק בעולם הזה.
וראיתי לבאר: אמנם דור הפלגה היו מאוחדים, ולכן הם לא נאבדו, אבל מצד שני, האחדות לא היתה אחדות מאחד לשני. בפרקי דרבי אליעזר [פרק כ"ד] מתואר חלק מבניית המגדל: "שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת לא היו שמים לב אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה". רואים כאן שהאחדות שלהם לא היתה אחדות אמיתית, כי אף אחד לא דאג לשני, והראיה, הם בכו על לבנים שנאבדו ולא על חבר שנפל. אחדות כזאת, גם אם היא מצילה ממוות בעולם הזה, אבל לא מזכה אותם בחיי העולם הבא.
המוסר השכל שצריך לקחת מענין זה, הוא, שהאחדות האמיתית היא בין אדם לחבירו, ולא בין אדם לתכלית הענין שהוא רוצה, וזה מונח בדברי הירושלמי [מסכת פאה פרק א' הלכה א'], שבדורו של אחאב, אפילו שהיו עובדי עבודה זרה, בכל אופן היו מנצחים במלחמה, כי לא היו ביניהם מלשינים והיו מאוחדים אחד עם השני.